יום שישי, 27 במאי 2011

תורת ארץ ישראל - לוחמה נגד פוגעים
משהו קצר:
יש הרבה מרכזי סיוע לנפגעות, ולילדים נפגעים. אבל כל עוד השיטה בנויה על כך שהנפגעים הם קורבנות אנחנו עדיין בגלות.
תורת ארץ ישראל מדברת על התייחסות אחרת לגמרי לרשעים.
הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק ד הלכה י) כותב על המלך:
"ובכל יהיו מעשיו לשם שמים. ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת. ולמלאות העולם צדק. ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה'. שאין ממליכין מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמות. שנאמר ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו".
אולי הגיע הזמן להתחיל לחיות את תורת ארץ ישראל. הגיע הזמן לא להסתפק בשיטת מרכזי הסיוע, שהם סוג של מרכזי מסכנות.
הגיע הזמן להתחיל להקים מרכזי לוחמה באנסים ובפוגעים, לשבר זרוע רשעים ולמלא את העולם צדק.
חשוב לזכור: אין כמעט אנסים ופוגעים חד פעמיים. אפשר להניח כהנחת עבודה שמדובר בפוגעים סדרתיים. אם לא נגדע את היד הפוגעת היא תמשיך לפגוע...

הרב יהודה פרומן
"להיות חברה שמגינה על נפגעיה"

יום שבת, 21 במאי 2011



יחסי הכוחות בין ארגוני הסיוע לבין כוחות ההשתקה והטיוח
נועם שמבה טען כמה טענות ששוות התייחסות. התייחסתי אליהן בפייסבוק, אבל שווה להביא אותן גם כאן.
הוא טוען כך:
הדוגמאות שאתה בוחר הם מהמפורסמות יותר, וזה דווקא מחזק את טענתי. השופטים כאן מושפעים מאוד מסדר היום התקשורתי ודווקא מפורסמים חשופים יותר להכתמת שמם בתקשורת. אשמח אם תזכיר לי מקרה של מפורסם שנחשד וזוכה, ואם יש כזה אשמח שתפנה אותי לטיהור שמו באותם עמודים ראשיים שפכו את דמו, וכן מקור לחשיפת הפרטים האישיים של המתלוננת וכך שבאו איתה חשבון. וגם אם ימצא מקרה כזה, אני לא מאמין שהנאשם שהוכחה חפותו חזר לכבודו ולמעמדו הראשון ולמשפחתו. באותה הזדמנות אשמח לראות נאשם מפורסם שלא הורשע בתקשורת לפני המשפט שאמור להיות סטרילי.
טענה שנייה: מחילה, אבל לא ברור לי אם הטענה שארגוני הנשים הם ארגונים חלשים נובעת מחוסר ידיעה או מתמימות. זה כמעט כמו לומר שלעופר עיני אין כח השפעה על המשק. מדובר בארגונים חברתיים משפיעים, חזקים ומתוקשרים היטב. החקיקה, ההתגייסות התקשורתית והפוליטיקלי קורקט מוכיחים זאת, ואינני מבין על מה מסתמכת הקביעה שמדובר בארגונים חלשים שדופקים את הראש בקיר.

תשובתי היא זו:
·        אני מעוניין להגיע למצב שבו החברה שלנו – המגזר הדתי לאומי על גווניו השוניםמטפל ב-100% של הפגיעות שבתוכו, ולא מטאטא אותן מתחת לשטיח ופועל להשתקתן.
·         דוגמה לאישיות מפורסמת שזוכתה – הרב אבינר. זה קרה למרות שארגוני הנשים פעלו ולמרות שקלמן ליבסקינד כתב כתבה במעריב. זו דוגמה מובהקת לחולשה של ארגוני הנשים.
·         אם אתה רוצה את החישוב המדויק של יחסי הכוחות בין הכוחות הקוראים לטיפול בנפגעים לבין הכוחות הפועלים להשתקתם בוא ונחשב. תחילה המציאות. סטטיסטית, בבית כנסת קטן יחסית  המונה 200 מתפללים, מאה גברים ומאה נשים, נמצאות 25 מתפללות שנפגעו מינית מתוכן 14 שנפגעו מגילוי עריות, סביר להניח שמי שפגע בהן נמצא בצד השני של המחיצה, יחד איתם נמצאים גם כ-14 בנים שנפגעו מינית. סה"כ 39 נפגעים.
·         עכשיו בוא ונחשב. אתה מכיר את המציאות במגזר. בכל ישוב של מאתיים אנשים, כמה מקרים של פגיעות מיניות מתוך אותם 39 מטופלים היטב – טיפול פסיכולוגי מלווה בתמיכת הקהילה? במקרה הטוב -2 מקרים. ואז זה סימן לישוב ממש מפותח. כלומר, בינתיים כוחות ההשתקה כבר הצליחו להשתיק 37 מקרים מתוך ה-39 שזה 95% מן המקרים.
      זה כאשר עדיין לא התעורר רצון להגן על הפוגע. סתם, כדי שהפגיעה תגיע למצב שמטפלים בה.

     מה קורה כאשר בקהילה מתעורר גם הצורך להגן על הפוגע, כי הוא מאנשי שלומנו, או "כי אצלנו לא קורים דברים כאלה"?
     קח לדוגמה את המקרה שהבאתי ברשימה שאליה אתה מתייחס – ישוב של 200 משפחות. סוף סוף, אמא אחת העיזה להתלונן תלונה שיש לה השלכה על מעמדו המוסרי של תושב הישוב. כל הישוב חבר כדי להשתיק אותה ולטעון שזו רק עלילה. לצורך החישוב בוא נניח ש-10% מהמשפחות יכירו בכך שהילד נפגע ושצריך להרחיק את הפוגע מהישוב, שזו פעולה מתבקשת. 90% מהמשפחות, כולל המנהיגות היישובית, עדיין משתיקות וטוענות שמדובר בעלילה. כלומר מתוך אותם 5% שלא הושתקו בשלב הראשון, יושתקו עכשיו עוד 4.5% אחוז. נשארנו עם 0.5% שארגוני הסיוע יצליחו לשקם.
כן, 1:200 זה היחס פחות או יותר בין הכוחות הפועלים  לתיקון המצב לבין כוחות ההשתקה והטיוח. במציאות, הכוחות הפועלים להשתקה וטיוח חזקים פי 200 מהכוחות הפועלים לתיקון.
על כל נפגע שארגוני הסיוע יחד עם כוחות נוספים בקהילה מצליחים לשקם, ישנם 200 אחרים, שחלקם זכו רק לשיקום חלקי, ובחלקם הושתקו לחלוטין.
החזון שלי הוא כאמור להגיע למצב שבו 100% מן הנפגעים מטופלים והקהילה לוקחת על זה אחריות. רק אז נוכל לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה".
הרב יהודה פרומן
"להיות חברה שמגינה על נפגעיה"

יום שישי, 20 במאי 2011


התיק נסגר? באיזו עילה?
שמתי לב שמי שאינו מצוי במונחים המשפטיים רואה כל תלונה על פגיעה מינית בשני צבעים – שחור ולבן. אם החשוד אשם, אזי בוודאי המשטרה תמליץ להגיש כתב אישום והוא יואשם וייכלא. אם זה לא קרה, כנראה הכול עלילה, "סתם העלילו עליו".
כאשר לבורות המשפטית הזו מצטרף הרצון לראות בחברה שלנו חברה "שלא קורים בה דברים כאלה", ישנה מוטיבציה אדירה להגיע למסקנה שאכן מדובר בעלילה.
לא מזמן הוגשה תלונה במשטרה על ידי אם לילד בן 8, על כך שהמלמד שלו בתלמוד תורה פגע בו.
רמת הגולן:רב חשוד כי תקף מינית תלמידו בן ה-8

מאת: שובו של גוי ואבויו   24/02/11 | 18:59
קרית שמונה אונליין
בית המשפט השלום בצפת האריך היום בחמישה ימים את מעצרו של רב כבן 30, תושב רמת הגולן, החשוד כי תקף מינית את אחד מתלמידיו. 
הרב, המשמש כמורה באחד מבתי הספר היסודיים ברמת הגולן, חשוד כי ניצל את מעמדו לתקוף את התלמיד בן השמונה.
ממשטרת הגולן נמסר כי הילד סיפר לאמו על האירוע וזו מיהרה להגיש במשטרה תלונה כנגד הרב. בימים הקרובים יגבה חוקר ילדים ונוער עדות מן הילד על האירוע.



העובדה שהחשוד חזר הביתה ולא נשאר במעצר הספיקה לאנשי הישוב שלו להחליט שמדובר בעלילה.
בישוב אחר בצפון עשה אנס סעודת הודיה על סגירת התיק.

אז מהו בעצם ההליך, ומדוע רוב התיקים נסגרים?
ובכן, בפני נפגעת או נפגע פתוחות שתי אפשרויות משפטיות (וכמובן אינסוף אפשרויות מאבק אחרות).

תביעת נזיקין אזרחית
אפשרות אחת היא לדלג על שלב התלונה במשטרה ולפתוח ישר בתביעת נזיקין אזרחית.
היתרון במהלך כזה הוא שבתביעה אזרחית השופט יסתפק גם בראיות שסבירותן היא פחות מ-100%. גם אם הפשע לא צולם ואין עדים, מה שקורה בדרך כלל בפגיעות מיניות, השופט עשוי להשתכנע שהפשע אכן בוצע ולהיענות לתביעה.
האם מותר לאדם דתי ללכת לבית משפט בתביעה אזרחית ולא לדין תורה?
התשובה היא: כן רבתי!
הפוגע מוגדר במשפט התורה: "בחזקת רודף". לפוגעים ישנו דפוס התנהגות פוגעני שניתן להניח בוודאות שיימשך. אילו משפט התורה היה מתקיים במדינה היו הדיינים מחייבים את הרודף הזה בסירוס, כדי להציל את הנרדף באחד מאבריו של הרודף. מאחר שהחוק במדינה אינו מאפשר את זה (במקרים מסוימים של אונס בית המשפט עשוי להציע סירוס כימי כתחליף מאסר), רשאי הנרדף "לקצץ את כנפיו של הרודף" בכל דרך חוקית אחרת, כולל תביעה אזרחית, במטרה להציל את עצמו ואת הנרדפים הבאים (על פי השולחן ערוך חושן משפט, סימן שפ"ח סעיף יא ועוד).    
אולם, אם הנפגע או הנפגעת סבורים שניתן להגיע להרשעה פלילית, ייתכן שעדיף להמתין למיצוי ההליך הפלילי, ולבוא עם ההרשעה לתביעה האזרחית.

כתב אישום פלילי
ערוץ משפטי שני, שבו הולכים רוב הנפגעות והנפגעים הוא הערוץ הפלילי. זה מתחיל בפנייה למשטרה והגשת תלונה מפורטת.
המשטרה תזמין את החשוד, והוא תמיד יכחיש את דברי המתלוננת. בדרך כלל הוא ייקח לעצמו עו"ד פלילי ויחד אתו יבנה גרסה שקרית שבה ישתמש בחקירת המשטרה ואחר כך בבית המשפט.
המצב הוא לעת עתה מה שמכונה "מלה מול מלה".
החוקר במשטרה בדרך כלל כבר ראה ושמע הכול, ולכן הוא יאמין לתלונה. השאלה היא האם הוא יצליח לאסוף ראיות.
איסוף הראיות הוא תמצית  העניין, מפני שבמשפט הפלילי, אם לא הבאת ראיות ממשיות (כאמור, צילום האונס, .D.N.A עדים, או הודאה), גם אם המשטרה יודעת בוודאות שהיה אונס או פגיעה אחרת, ההליך לא יגיע לכדי כתב אישום.
אחרי איסוף הראיות התיק עובר מן המשטרה לפרקליטות. הפרקליטות בוחנת את הראיות שנאספו על ידי המשטרה ובהתאם לכך מחליטה האם יש סיכוי לכתב האישום המתגבש לזכות במשפט. במקרה שהפרקליטות סבורה שאין ראיות של 100%, בשלב כזה או אחר התיק ייסגר.

העילות לסגירת תיק פלילי.
בישראל ישנן 3 עילות אפשריות לסגירת תיק. כשאתם שומעים ממשפחת הפוגע שהתיק נסגר, אל תשכחו  לשאול בבקשה: "באיזו עילה"?
העילה היחידה המנקה את החשוד היא: נסגר "מחוסר אשמה". אם זו העילה, פירושו של דבר שהפרקליטות משוכנעת שמדובר בתלונת שווא (גם כאן, עורך דין פלילי נודניק מסוגל להציק לפרקליטות עד שיחליפו את העילה ל"חוסר אשמה". העילה הראשונה שבגינה נסגר התיק היא הרלוונטית).
עילה שנייה שבגינה נסגר תיק היא: "מחוסר ראיות". כאמור, בדין הפלילי אם הסבירות היא רק 99%, התיק ייסגר מחוסר ראיות וההדיוטות יאמרו: "זו הייתה סתם עלילה". בתלונות על פגיעות מיניות רוב התיקים נסגרים בגין העילה הזו. מדובר תמיד במעשים שבצנעה, הפוגע או האנס עושה את הדברים בסתר, ואם לא היו שם במקרה מצלמות אבטחה, התיק ככל הנראה ייסגר.
העילה המוזרה ביותר לסגירת תיק פלילי היא "חוסר עניין לציבור". מאחורי המלים היפות האלה מסתתרת הקביעה כי החשוד אשם וישנן ראיות להרשעה, אלא שלמשטרה ולפרקליטות ישנם דברים חשובים יותר לעשות, או, במקרים גרועים יותר, לחשוד יש "קשרים".

עכשיו, כשהמידע הזה בידכם, אנא, בכל פעם שאתם שומעים שהתיק נסגר העלו את שאלת המחץ: 
"באיזו עילה"?

הרב יהודה פרומן
"להיות חברה המגינה על נפגעיה"

יום שלישי, 10 במאי 2011


שלוש התרגולות של הפוגע המצוי, או איך תרכוש את המיומנות של השופטים במשפט קצב
ישנן 3 תרגולות בסיס של הפוגעים, שחשוב להכיר אותן כדי לא להתבלבל לנוכח טענותיו של הפוגע.
1.    התרגולת הראשונה היא "הכחשה ומזעור".
איך זה נשמע למעשה?
אתן דוגמא מחיי הצבא: לילה אחד מעיר הסמל את אחד הטירונים: "נרדמת בשמירה"!! בתגובה אינסטינקטיבית טען הטירון: "לא ישנתי. ואם ישנתי אז כמה". בדומה לכך הפוגע תמיד יטען שמדובר בעלילה והוא בעצם לא עשה כלום. כאשר בלתי אפשרי מבחינתו לטעון להכחשה מוחלטת הוא ימזער את הפגיעה – "זה נעשה בהסכמה", או אם מדובר בפוגע קטין – "זה היה משחק ילדים" וכדומה.
התרגולת הזו הייתה קו ההגנה המרכזי שנקטה הסנגוריה בתיק קצב – דחייה מוחלטת של טענות המתלוננות. "לא היו דברים מעולם", חזר והדגיש קצב, וככל הנראה חייב את סנגוריו לטעון זאת בבית המשפט.
כחלק מהסיכומים בכתב שהוגשו לשופטים העלו סנגוריו גרסה חלופית, שעמדה בניגוד לעמדתו של קצב לאורך המשפט: הם טענו כי אם אכן היה מגע מיני בין הנאשם לא' ממשרד התיירות, הוא נעשה בהסכמה. כאן כבר אין מדובר בהכחשה, אלא במזעור – מה כבר עשיתי? היא הסכימה!

2.    התרגולת השנייה היא הפגנת "קרבנות נחושה". ברור שבמקרה של פגיעה מינית הקורבן הוא הנפגעת או הנפגע. הפוגע לעומת זאת ינכס לעצמו את תפקיד הקרבן ויטען שהוא בעצם הקרבן בפרשה.
3.    התרגולת השלישית היא דה-לגיטימציה של הנפגעים. דוגמאות אחדות: "היא חולת נפש" (כאילו שמישהו פעם הוכיח שאחוז תלונות השווא בקרב חולי נפש גדול יותר מזה שבקרב בריאים בנפשם), "בשביל קריירה היא מוכנה לעשות הכול", הוא "ילד בעייתי בבית הספר. מן הסתם הוא מפנטז", "הוא משוגע ידוע", "הוא איים עלי שיסחט אותי"

לא להתבלבל!
שלוש התרגולות האלה משמשות את הפוגעים באשר הם, וחשוב לא להתבלבל למשמען טענות מן הסוג הזה. למעשה הטענות האלה כל כך צפויות עד שניתן לראות בהבעתן תיוג של הפוגע כפוגע.

נאום קצב
דוגמה טובה לשילוב שלושת התרגולות כאחד, תוך ניצול קהל אוהד, נתן הנשיא לשעבר, משה קצב, בנאומו בקריית מלאכי, בטרם הורשע בדין.
אני מצטט כתב שפורסמה ב – YNET. הוספתי רק את הכותרות.  
קצב: חבל התלייה שלי - חבל ההצלה של מזוז
פורסם
12.03.09, 19:13


הכחשה ודה-לגיטימציה של היועץ המשפטי
יותר משעתיים וחצי עמד הנשיא לשעבר במתנ"ס בקריית מלאכי ותקף בעיקר את היועץ המשפטי: "המערכת היתה נחושה להפליל אותי בכל מחיר, אני עומד בפני מתקפה תמנונית".

דה-לגיטימציה של הנפגעת
על א' ממשרד התיירות, אמר: "שמעו (מי? שמירה על עמימות) אותה אומרת שאם תצטרך לשקר כדי להפיל אותי, תעשה זאת".

"אני מאשים", גירסת הנשיא לשעבר: מול קהל תומך בקריית מלאכי יצא הערב (יום ה') הנשיא לשעבר במתקפה חריפה וארוכה נגד היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. "חבל התלייה שלי הוא חבל ההצלה של מני מזוז", אמר קצב והחליף את מושא ההאשמה מנאומו הקודם, אז היו אלה כלי התקשורת.

דה-לגיטימציה של הנפגעות
בדבריו תקף קצב באופן אישי את המתלוננת המרכזית בתיק נגדו, א' ממשרד התיירות: "היא נכשלה כישלון אדיר במשרד התיירות. אי אפשר היה לסבול אותה, היא חיפשה כל דרך לפגוע בי. שמעו אותה אומרת שהיא תגיד שהטרדתי אותה, ושאם תצטרך לשקר כדי להפיל אותי, היא תשקר". על א' מבית הנשיא אמר שבמשטרה נסגרו נגדה תיקים הקשורים בעבירות חמורות.

קרבנות נחושה
במהלך הנאום גם התעמת קצב עם העיתונאים שלום ירושלמי ורינו צרור. הנשיא לשעבר טען כי ירושלמי רודף אותו, וצרור נחלץ להגנת הקולגה. בעקבות העימות, ירושלמי הוצא מהאולם בליווי מאבטחים ואילו צרור יצא בכוחות עצמו. 


קרבנות נחושה ודה-לגיטימציה ליועץ המשפטי
הנשיא לשעבר אמר כי היועץ המשפטי הפך ל"חוקר, השופט והתליין", וטען כי המתקפה המשפטית נגדו היתה "התפרצות היסטרית של שנאה ורוע, שכללה הדחת עדים, תדרוך ולחץ על עדים, במטרה להפליל את נשיא המדינה... במשך תקופה ארוכה אני עומד בפני מתקפה תמנונית". הוא הזכיר כי בהחלטה להגיש נגדו כתב אישום באונס, מזוז סירב לקבל את עמדת מפכ"ל המשטרה, שסבר שאין להאשימו בעבירות חמורות.

הכחשה ודה-לגיטימציה לכולם
בניסיון להשחיר את פניו של מזוז אמר קצב כי היועץ המשפטי לממשלה ביקש להוציא צו איסור פרסום על מסמך שכלל את שמות המתלוננות נגדו, שלטענתו הן למעשה מעלילות עלילות. בהקשר זה קצב תקף גם את כלי התקשורת שלא התעקשה על הסרת הצו, "וזאת מכיוון שגם התקשורת חששה שהעלילה נגדי תתברר כחסרת בסיס".

קרבנות נחושה  
"זרקו עליי פצצת אטום"
את נאומו פתח קצב בנימה אישית: "אני ניצב לפניכם גאה, אך מושפל. אני עומד לפניכם מרוסק וכואב, אך נחוש - אני לא נכנע. אני נחוש לא להרים ידיים, ונחוש להילחם על חשיפת כל האמת". הוא הביע ביטחון מוחלט כי בסופו של דבר ההיסטוריה תשפוט אותו לטובה. 
 קצב טען כי במשך כמעט שלוש שנים נערך לו משפט רחוב חסר תקדים בהיקפו. "המערכת היתה נחושה להפליל אותי בכל מחיר, גם במחיר של עבירה על החוק", אמר, "במשך 32 חודשים שפכו את דמי, רמסו את זכויותיי וכבודי, סרקו את גופי במסרקות של ברזל. מסע הלינץ', האיום והרדיפה לא נפסקו. זרקו עליי פצצת אטום וריסקו אותי". בהתייחסו לתחושותיו הקשות בתקופה הזו ביקש הנשיא לשעבר לומר שהוא לא נשבר, אך מפיו יצאו המילים "לא התאבדתי". עוד לפני שסיים את המשפט - תיקן את עצמו.


הוא טען נגד התקשורת שהיתה "חד-צדדית וממוקדת". לדבריו, גם לאחר שסוכם איתו על עסקת טיעון "שאין בה שום נגיעה אסורה, שום אמירה פסולה", הוא המשיך לספוג ביקורת קשה. "חשבתי שיגידו 'משה קצב, הוכחת את חפותך', אבל כלי התקשורת והיועץ המשפטי לממשלה המשיכו לשפוך את דמי, בלינץ' השיסוי". הוא אמר כי כשראה שכך הם פני הדברים, נסוג מהעסקה והחליט להוציא את האמת לאור בבית המשפט.

 הכחשה ומזעור
קצב הדגיש כי מלכתחילה לא הוא ביקש להגיע להסדר, אלא הפרקליטות פנתה אליו שכן "מזוז היה זקוק לעסקה כדי להציל את כבודו". הוא טען כי חומר החקירה מלא בשקרים, עדויות שזוהמו, והתערבות גסה של פוליטיקאים ועיתונאים. "הכל נשען על רכילויות ושמועות בלבד, ללא שום ראיה ושום בסיס", אמר.

קרבנות
נוכח הדברים אמר כי הוא ממליץ למדינות טוטליטריות להאשים את יריבי השלטון באותן עבירות שהוא מואשם "כי כך לא צריך עדויות, וזה יותר חמור ממעשי רצח ויותר חמור ממעשי שחיתות". 

מסתבר, שאת שכניו של הנשיא לשעבר הנאום הזה הצליח לבלבל. בהמשך הכתבה מתוארת האהדה לקצב בקריית מלאכי:

 אווירה אוהדת בעיר 
עשרות מתושבי העיר הגיעו לאולם הכנסים שבו נערכת מסיבת העיתונאים כדי להביע תמיכה בו. לאולם הגיעו יועצי התקשורת של קצב ובני משפחתו, בהם אחיו ליאור ובניו.

האווירה בעיר מגוריו של קצב תומכת ואוהדת. בעיר נתלו כרזות גדולות עם תמונתו של הנשיא השמיני של מדינת ישראל, שתחתיהן הכיתוב: "קצב, אנחנו תומכים בך ומאמינים בך". 


המקצוענות של השופטים
השופטים במשפט לעומת זאת היו מקצוענים. הם הכירו את כל התרגולות האלה והן פשוט לא עשו עליהן כל רושם

אם גם אתם רוצים להיות מקצוענים ולא להתבלבל ולרחם על הפוגעים
, פשוט תייגו את תגובת הפוגעים – תרגולת מס' 1+ תרגולת מס' 2  + תרגולת מס' 3  = מתויג כפוגע!!

יום רביעי, 4 במאי 2011


ההשתקה, הטיוח והדיסוננס הקוגניטיבי
סיפור טיפוסי של משפחה נפגעת פגיעה מינית:
הבת שלנו נאנסה על ידי בחור מהישוב. בהתחלה לא ידענו, אבל שמנו לב שההתנהגות שלה החלה להשתנות, היא החלה להסתגר בחדרה, הישגיה בלימודים ירדו. לקחנו אותה לפסיכולוגית, וכעבור כמה חודשים נפתח סיפור האונס. היינו בהלם. בעלי נכנס לדיכאון, ואני לחרדות. התחלנו להיות מטופלים בתרופות. האחים השתדלו לא לבוא לבית המדכא הזה, והמשפחה החלה להתפרק.
התלבטנו אם להתלונן במשטרה או לא, התייעצנו, ואמרו לנו שהמשטרה תהיה לטובתנו אבל בסופו של דבר זה יהיה מלה שלה מול מלה של האנס, ואי אפשר יהיה לעשות עם זה כלום.
כל משך הזמן הזה האנס המשיך להסתובב בשבילי הישוב כאילו כלום. כל פעם שהבת שלנו ראתה אותו זה היה סוג של שחזור האונס. בסוף לא יכולנו יותר לשמור את זה  יותר בבטן ובקשנו מרב הישוב לעזור לנו. בהתחלה הרב לא האמין לנו. הוא טען שזה סתם לשון הרע ושהוא מכיר את האנס כבחור נורמטיבי. כשהפסיכולוגית דברה איתו הוא נטה יותר להאמין ואמר שצריך להקים וועדה. לוועדה התנדבו שלושה חברים של משפחת האנס, והם דאגו להשתיק את העניין ולטייח אותו. הם אמרו ש"זה נתון לפרשנות", וייתכן שבכלל היא זו שפיתתה אותו. חוץ מזה זה ידוע שיש לה בעיות בלימודים ומן הסתם היא מפנטזת.

הרב הוסיף ואמר שאפילו אם זה נכון אסור שזה יתפרסם כי אם זה יתפרסם זה יפגע לו בשידוך, וגם יעשה שם רע לישוב. זהו. מאז החיים שלנו דועכים והולכים...

ישנם עשרות, אולי מאות סיפורים מהסוג הזה בישובים, ביהודה, בשומרון, בגליל ובכל מקום!
למה אנחנו מטייחים? מדוע לא מטפלים כפי שצריך – תומכים במשפחה הנפגעת וזורקים את האנס לכל הרוחות?
התשובה היא: הדיסוננס הקוגניטיבי!

מה זה דיסוננס קוגניטיבי?
תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי הוצעה ב- 1957 על ידי הפסיכולוג החברתי הידוע ליאון פסטינגר.

דיסוננס קוגניטיבי מוגדר כחוסר התאמה, או כסתירה בין דעות, עמדות, אמונות או תפיסות של האדם.
הנחת היסוד של תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי היא, שלאנשים יש מוטיבציה לשמור על התאמה בין אמונות, תפיסות, דעות, עמדות, מפני שכך הם חשים רגועים יותר ויציבים יותר.
אי התאמה בין שתי התפיסות ("אני בונה נשק גרעיני" ו"אני מתנגד לשימוש בנשק גרעיני"), גורמת לו לדיסוננס קוגניטיבי, הגורם למתח פנימי רב, ולכן הוא שואף להגיע לקונסוננס, שהוא היפוכו של הדיסוננס: לאיזון, או לשיווי משקל, בין הרכיבים הקוגניטיביים שלו.
אפשר להעמיק בנושא ולפתח אותו, אבל לענייננו זה מספיק.

מה קורה כאשר מתחילים לדבר על אונס, או פגיעה מינית בישוב?
ובכן, מצד אחד, "אם זה באמת קרה" צריך לעזור לנפגעת.
אבל מצד שני...
זה ממש לא מסתדר עם האמונה שלי ש"אצלנו אין דברים כאלה". אלו דברים שאולי קוראים עליהם בעיתון, אבל בחברה כמו שלנו זה לא מתרחש.
חוץ מזה, הרי אנחנו מכירים את האדם. הוא נראה נורמטיבי. אולי אפילו יש לו זקן ארוך והוא נראה כמו רב. אולי הוא ממש רב. לא ייתכן שהוא עשה את זה.
נוצר דיסוננס, וצורך עז להשקיט אותו!
איך משקיטים אותו?
ראשית, לא מאמינים. זה הכי נוח. אם אני לא מאמין, זה לא קרה, ואז הכול טוב – אצלנו אין דברים כאלו, והאדם הזה הוא באמת נורמטיבי כמו שזה נראה.
כמובן זה דורש עצימת עיניים ברמה כזו או אחרת, אבל מה לא עושים למען השקט הנפשי.
אם אני רוצה להיות ממש בסדר עם כולם, אני אומר שאני פשוט לא יכול לדעת. אין לי נתונים ואני לא רוצה לשפוט (ואני גם אינני מעוניין לדעת נתונים).
כמובן, "לא רוצה לשפוט" פירושו שהאנס ימשיך להסתובב בין שבילי הישוב ולאנוס. אבל גם את זה אני לא רואה וזה לא עושה לי רעש.
אפשרות שנייה היא לומר: אני מאמין, אבל הוא בטח כבר חזר בתשובה, והמשפחה שלו לא אשמה (כאילו שלנפגע או הנפגעת אין משפחה).
כך או כך, התוצאה היא – וועדת השתקה וטיוח וחוסר מעש.

איך יוצאים מהמלכוד?
אז ככה,
החינוך שלנו הוא באמת מעולה,
ובאמת יש בתוכנו אנשים צדיקים, אבל,
צריך להבין דבר פשוט. סביר להניח שלאנס, או הפוגע ישנה הפרעת אישיות. שלושה מתוך ארבעה אנשים שנמצאים בכלא בגין עבירות חמורות כמו רצח ואונס הם בעלי הפרעת אישיות אנטיסוציאלית (מה שפעם כונה "פסיכופטים").
לרביעי ישנה הפרעת אישיות אחרת. מובן שהעובדה שהאנשים האלה בכלא אינה משמעותית. אפשר לומר באותה מידה ששלושה מכל ארבעה אנסים בישובים שלנו, או בכל מקום אחר, הם בעלי אותה הפרעת אישיות.
השכיחות של הפרעות אישיות באוכלוסייה זהה בחברה הדתית ובחברה החילונית.  מאחר שהחינוך אינו משפיע על בעלי הפרעת אישיות, שכיחות הפגיעות המיניות זהה בשתי החברות.
האנשים האלו עם הפרעות האישיות נמצאים בפיצול אישיות. כלפי חוץ הם נראים נורמטיביים לגמרי. אם תפגוש אותם במצבי לחץ או שתצלם אותם בבית, תראה את הצד המופרע באישיותם.

שורה תחתונה:
1.   העובדה שיש אצלנו שכיחות זהה של פוגעים מינית אינה אומרת כלום על החינוך שלנו. החינוך הוא באמת מעולה. אבל פסיכופטים יש בכל מקום, גם אצלנו, וכל אחד מהם עלול לפגוע הרבה פעמים.
2.   נקודה שנייה: העובדה שאדם נראה כלפי חוץ צדיק אינה מעידה כלום. ייתכן שבפנים הכול רקוב.

עכשיו אתם יכולים להרגיש נוח עם זה שיש גם אצלנו אנסים ופוגעים ולהתחיל לפעול. ישוב שלא יפעל, אכן יוציא לעצמו שם רע בצדק!

יום ראשון, 1 במאי 2011

בס"ד
האם הארץ מקיאה אותנו?
כולכם מודעים למצב הקשה שבו נתון הערך "ארץ ישראל". תוקפים אותו מחוץ (אובמה וחבריו, האיחוד האירופי ועוד) ומבפנים. אנו, אנשי הישובים עושים ככל יכולתנו כדי שתפישתנו תקבל ביטוי מעשי בסדר היום הפוליטי, אבל דומה שהדברים נופלים על אוזניים ערלות.
מבחינה פוליטית יש המנסים ללכת בדרך של השתלבות בממשלה, אחרים מנסים ללכת בדרך המוכיחה את הממשלה מן האופוזיציה, ואף אחת מן הדרכים אינה צולחת.
מה זה אומר לנו?
זה אומר דבר פשוט, הארץ מקיאה אותנו.
למה?
הדברים מפורשים בתורה (ויקרא יח, כד, ואילך):
 "אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה, כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם. וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲו‍ֹנָהּ עָלֶיהָ, וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ. וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה, הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם, וַתִּטְמָא הָאָרֶץ. וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם. כותב על כך הרמב"ן (שם פסוק כה):
"והנה קידש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצות להיותם לשמו ולכך אמר (להלן כ כב) ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא אתכם הארץ וכתיב (שם פסוק כד) ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים יאמר כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלהים ונהיה מיוחדים לשמו והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל מטמא אותה ולא תסבול עובדי ע"ז ומגלים עריות".

ה' מדבר איתנו!
ה' מדבר אלינו דרך זה שהארץ מקיאה אותנו. הוא אומר לנו בכך: אני רואה שאתם ממש פגומים בנושא עריות. אם אתם רוצים להישאר בארץ עליכם לתקן את הפגם הרוחני הזה.
אל מי ה' מדבר לדעתכם?
האם הוא מדבר אל אלו שמסתובבים במועדונים בתל אביב? כנראה שלא (אף על פי שנעים לחשוב כך).
רבי עובדיה ספורנו בפירושו על התורה (ויקרא יג, מז) קובע עיקרון:
ה' מדבר אל מי שמסוגל לשמוע!
אין טעם לדבר אל אדם חרש. כאשר אדם הוא בדרגה כזו שאזנו ערלה, ה' מפסיק לדבר איתו.
ובכן, גם בנושא הזה, התהליך שבו הארץ מקיאה אותנו (גוש קטיף, צפון השומרון) אמור להיות התראה למי שמכיר את דברי הרמב"ן הללו. מי שלא מכיר הקב"ה בכלל לא מדבר אתו ולא נותן לו סימנים.
אז זהו! ה' פונה אלינו, אל מתיישבי יהודה ושומרון. הוא אומר לנו בקול צלול וברור שהארץ מקיאה אותנו מפני שכציבור אנחנו נגועים בעריות. אחת מכל ארבע נשים חוותה פגיעה מינית. אחד מכל ששה ילדים עבר פגיעה מינית. ישנם אחוזים ניכרים של גילוי עריות בתוך המשפחה... והכול מטואטא מתחת לשטיח.
אפשר להקים תנועות פוליטיות כאלה ואחרות, אבל אם לא נטפל בשורש הרוחני של העניין נמצא את עצמנו מחוץ ליהודה ושומרון
התהליך כבר התחיל! סימנים ראשונים כבר קיבלנו,
כדברי הגמ' (קידושין כ, א-ב):
"רבי יוסי ברבי חנינא אומר בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר את מטלטליו... לא הרגיש לסוף מוכר את שדותיו... לא באת לידו עד שמוכר את ביתו... לא באת לידו עד שמוכר את בתו... לא באת לידו עד שלוה ברבית... לא באת לידו עד שמוכר את עצמו... לא לך אלא לגר... ולא לגר צדק אלא לגר תושב. שנאמר גר תושב משפחת גר זה עובד כוכבים כשהוא אומר לעקר  זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה".
 
גוש קטיף וצפון השומרון כבר הקיאו אותנו. לא הרגשנו. עדיין מתהלכים בישובים אנסים ופוגעים בתוך ומחוץ למשפחה.
אנחנו יכולים להמשיך לשחק בפוליטיקה. אבל אנחנו יכולים גם לעשות משהו אפקטיבי – להפוך לחברה טהורה יותר...

הרב יהודה פרומן