חוזר מנכ"ל משרד החינוך

2. אורחות חיים במוסדות החינוך
2.1 אלימות

התמודדות מערכת החינוך עם פגיעה מינית של תלמידים בתלמידים

2.1‎-2

3 באוקטובר 1999		תאריך תחולה
חדש		מטרת הפרסום

1. מבוא
אירועים חוזרים ונשנים של פגיעות מיניות של תלמידים בתלמידים מחייבים את מערכת
החינוך להתמקד בנושא זה ולטפל בו באופן כולל. חוזר זה מכיל מידע מעודכן שיש בו כדי
להבהיר את נוהלי הטיפול במקרים של פגיעות בעלות אופי מיני המתרחשות בין תלמידים. כמו
כן מוצגת בו התפיסה החינוכית-המניעתית שיש לאמץ וליישם בחיי היום-יום של בית הספר.*
גיבושו של חוזר זה החל לפני שנתיים בתוך מערכת החינוך. טיוטת החוזר נכתבה בשיתוף עם
בעלי תפקידים רבים משפ"י, המזכירות הפדגוגית, המינהל הפדגוגי והייעוץ המשפטי. בהמשך
נדון החוזר בוועדה בין משרדית. הנוסח הסופי, כפי שהוא מופיע כאן, הוא פרי גיבושה של
הוועדה.
להלן רשימת חברי הוועדה:
- הגב' יהודית קארפ, משנה ליועץ המשפטי לממשלה, משרד המשפטים
- הגב' גלוריה ויסמן, ראש תחום חקיקה פלילית, משרד המשפטים
- הגב' אפרת ברזילי, סגן בכיר במחלקה הפלילית, פרקליטות המדינה, משרד המשפטים
- הגב' נאוה קידר, מנהלת שירות מבחן, משרד הרווחה

כל מקום שמוזכר בו בית ספר, הדברים אמורים גם לגבי גני ילדים.

*

- ד"ר דבורה הורביץ, סגנית מנהל שירות המבחן לנוער, משרד הרווחה
- הגב' מרים פבר, פקידת סעד ראשית לחוק נוער, משרד הרווחה
- הגב' חנה סלוצקי, פקידת סעד ארצית לחוק נוער, משרד הרווחה
- סנ"צ סוזי בן-ברוך, ראש מדור נוער, משטרת ישראל
- המפקח מאיר ברקוביץ, קצין ייעוץ וחקירה, משטרת ישראל
- הגב' דורית מורג, היועצת המשפטית, משרד החינוך
- הגב' חוה ברנע, ראש היחידה לחינוך מיני ולחיי משפחה, שפ"י, משרד החינוך
- הגב' שוש צימרמן, ראש היחידה למניעת התעללות בילדים, שפ"י, משרד החינוך

הגב' בתיה אלוני, מדריכה ארצית ביחידה למניעת התעללות בילדים, שפ"י, משרד החינוך

-

הגב' בטי ריטבו, מדריכה ארצית ביחידה למניעת התעללות בילדים, שפ"י, משרד החינוך

-

- הגב' עירית גנץ, מנהלת שירות פסיכולוגי חינוכי, עמק לוד
- הגב' טלי גל, יועצת משפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד
- הגב' לימור סלומון, יועצת משפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד.
חוזר זה בא להוסיף על הנאמר בחוזר מיוחד א', התשנ"ח, "מניעת התעללות בקטינים ובחסרי
ישע", המטפל בחובת הדיווח על פגיעות שנעשו בקטין ובחסר ישע על ידי אחראי על קטין. נוהל
זה מתמקד בפגיעות מיניות של תלמידים בתלמידים הלומדים במסגרות חינוכיות, ואין הוא
מבטל את החוזר הקודם.
מטרות חוזר זה:

לספק מידע בסיסי על התופעה, על מאפייניה, על ממדיה ועל החוקים הרלוונטיים

א.

לקבוע קווים מנחים למדיניות בית הספר לגבי פגיעות בעלות אופי מיני

ב.

להבטיח טיפול הולם של המערכת החינוכית בנפגע, בפוגע ובסביבה

ג.

לקדם מדיניות שתטפח בבית הספר יחסים בין-אישיים המושתתים על כבוד, על שוויון ועל הדדיות וליישם תכניות מניעה חינוכיות בנושא זה.

ד.

קטינים פוגעים מינית - תופעה קיימת
עד לשלהי שנות השבעים הייתה נטייה לתאר התנהגויות מיניות פוגעות של קטינים כ"סקרנות
מינית" או כ"תגובות הסתגלות של גיל ההתבגרות". התייחסות זו הפחיתה מחומרתה של
התופעה ובלמה את האפשרות לטפל בה. היום קיימת הסכמה כי פגיעה מינית
של קטין בקטין היא תופעה קיימת וחמורה וכי יש להגיב על פגיעה כזו ולטפל בה לאור
העקרונות שגובשו מן הניסיון שנרכש עד כה.
הקושי להתמודד עם פגיעה מינית של קטינים
קיים קושי אוניברסאלי להתמודד עם הפגיעה המינית בכלל ועם פגיעות מיניות של קטינים
בקטינים בפרט. הנושא מעורר בדרך כלל תגובות רגשיות שונות כגון הכחשה, הקטנה של
חומרת הפגיעה, הטלת ספק בקיומה, האשמת הנפגע, תחושת אשמה אצל הנפגע וסביבתו ועוד.
קושי נוסף נעוץ בעובדה שעדיין אין לכל אנשי המקצועי די ידע על התופעה של הקטין הפוגע
מינית, על סימני האיתור של התנהגות מינית חריגה ועל הדרכים לטפל בקטין התוקף.
כמה עובדות מרכזיות אודות התופעה

מחקרים שנערכו באוכלוסייה בוגרת של פוגעים מינית שנשפטו על עברות מין מגלים כי אחוז גבוה מבין הפוגעים החלו את ההתנהגות החריגה כבר בגיל ההתבגרות ואף קודם לכן (אתגר, "עברות מין בקרב בני נוער", 1996).

א.

התופעה שכיחה יותר מאשר נוטים לחשוב. נתונים שנאספו מהמערכת המשפטית בארה"ב מעלים כי קטינים ביצעו 20% ממעשי האונס ו-50% מהפגיעות המיניות בילדים (Baker  ,1996). בארץ לא נאספו נתונים מקבילים, אולם ממספר הפניות להיוועצות שהגיעו לשפ"י  בשנתיים האחרונות עולה כי מדובר בתופעה ולא במקרים בודדים.

ב.

חלק מן הילדים הצעירים שפוגעים מינית היו חשופים בעצמם לפגיעה מינית.

ג.

טווח הגיל של הילדים הפוגעים הוא רחב, החל בגיל הגן וכלה במתבגרים.

ד.

נפגעים מינית יש משני המינים. רוב הפוגעים הם בנים, אם כי יש גם בנות פוגעות מינית.

ה.

פגיעות מיניות של תלמידים בתלמידים יכולות להתרחש בצירופים שונים: יחיד פוגע ביחיד, יחיד פוגע בקבוצה, קבוצה פוגעת ביחיד וקבוצה פוגעת בקבוצה.

ו.

ממחקרים אודות קטינים הפוגעים מינית עולה כי בחלק מהמקרים מדובר בדפוס התנהגות החוזר על עצמו, ולעתים קרובות קיימת הסלמה בגילויי ההתנהגות המינית הפוגעת.

ז.

הפסקת הפגיעה המינית תתאפשר אם הפגיעה תיחשף והפוגע המיני יעומת עם גורם מרתיע ויקבל טיפול הולם.

ח.

ראה את החוק בנספח 1 להלן.

*

ככל שההתנהגות המינית הפוגעת תופסק בגיל צעיר יותר, כן ייפגעו פחות קטינים בתוך הקהילה, ויגבר הסיכוי לשיקום הפוגע המיני, משום שדפוס ההתנהגות הפוגעת עדיין לא השתרש.

ט.

פגיעה מינית היא בעלת השלכות קשות על הנפגע, פיזיות ורגשיות, והיא עלולה לגרום נזק בלתי הפיך. לכן יש חשיבות רבה למניעתה ככל האפשר ולטיפול בה.

י.

2. חובת הדיווח על פי החוק - פגיעה בתוך מסגרת חינוך

חובת הדיווח על פגיעה בקטינים במסגרות חינוך חובת הדיווח על פי חוק העונשין (תיקון מס' 26) התש"ן-1989* חלה גם על פגיעה בקטינים במסגרות חינוך. מסגרת חינוך תיחשב כל פעילות מוסדית או בית ספרית הנערכת בתוך מבנה בית הספר או מחוצה לו (טיול שנתי, ביקור במופע וכד'). על פי לשון החוק סעיף 368 ד' (ד), "אם יש יסוד סביר לחשוב כי נעברה בקטין או בחסר ישע הנמצא במעון, במוסד או במסגרת חינוכית או טיפולית אחרת, עברת מין או עברה של גרימת חבלה חמורה או עברת התעללות, חובה על מנהל או על איש צוות במקום כאמור לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד הסעד או למשטרה. העובר על הוראה זו דינו מאסר שישה חודשים." חובת הדיווח על פי חוק זה גוברת על חובת החיסיון המקצועי של אנשי צוות המחויבים בחיסיון כזה. לחובת הדיווח יש גם רציונאל חינוכי, הרתעתי וטיפולי-שיקומי. הדיווח חיוני לשם הפסקת הפגיעה וההגנה על קרבנות פוטנציאליים, והוא משמש שלב ראשון בתהליך שיקומו של הפוגע.

2.1

העברות שחלה עליהן חובת דיווח לפי החוק חוק העונשין קבע חובת דיווח לפקיד סעד או למשטרה לגבי עברות מין, עברת חבלה חמורה ועברת התעללות. חוזר זה מתייחס לעברות מין בלבד. התייחסות לעברות של חבלה חמורה מופיעה בחוזר המיוחד ט"ז, התשנ"ד, "מניעת אלימות בבית הספר". התייחסות לחובת הדיווח על התעללות של אחראי על קטין וחסר ישע מופיעה בחוזר המיוחד א', התשנ"ח, "מניעת התעללות בקטינים ובחסרי ישע."		2.2
עברות מין חוק העונשין, התשל"ז-1977 מגדיר כעברות מין את המעשים האלה:
עברת אינוס: בעילת אישה שלא בהסכמתה החופשית עקב שימוש בכוח, גרימת סבל גופני, הפעלת אמצעי לחץ אחרים או איום באחד מאלה; בעילת קטינה מתחת לגיל 14 - גם אם הבעילה נעשתה בהסכמתה; בעילת אישה תוך	1)

ראה את החוק בנספח 1 להלן.

*

ניצול מצב של חוסר הכרה שבו האישה שרויה ומצב אחר המונע ממנה התנגדות או היותה חולת נפש או לקויה בשכלה. בעילה מוגדרת על פי החוק כ"החדרת איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיברי המין של אישה".
בעילה אסורה בהסכמה: בעילת קטינה בגיל 14‎-16 בהסכמה. החוק פוטר מאחריות פלילית אדם המקיים יחסי מין עם קטינה בגיל זה, אם המעשה נעשה במסגרת יחסי רעות והפרשי הגיל ביניהם אינו עולה על שנתיים ואין ניצול לרעה של מעמד.	2)
מעשה סדום: מין אנאלי או אוראלי שנעשה בקטין או בקטינה שטרם מלאו להם 18 שנה, גם אם בהסכמה, לרבות החדרת חפץ לפי-הטבעת של אדם.	3)
מעשה מגונה: מעשה הנעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים. מדובר במעשים מיניים אחרים, שאינם כלולים ב-1‎-3 לעיל, הנעשים בגופו של אדם.	4)

פנייה לפקיד הסעד לאי-העברת הדיווח למשטרה במקרה של מעשה מגונה בעל אופי "קל" (נגיעה, צביטה, נשיקה או התערטלות חלקית, כשהתנהגויות אלה הן חד-פעמיות) על מנהל בית הספר או על מישהו מטעמו לדווח מיד לפקיד הסעד לחוק נוער.* מנהל בית הספר ישלח מכתב לפקיד הסעד בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מ-15 יום ממועד האירוע, ובו תיאור הטיפול במקרה באמצעים חינוכיים ומשמעתיים. לאור טיפול זה יוכל פקיד הסעד לשקול המלצה למשטרה שלא לפעול באירוע הנדון.

2.3

אופן הדיווח דיווח לפקיד הסעד או למשטרה יכול להיעשות גם בעל פה, אך חשוב לקבל את הדיווח בפקס' או במכתב. המדווח יתעד לעצמו בכתב את פעולותיו הקשורות לדיווח: מועד הדיווח, מי קיבל אותו ואופן הדיווח; זאת כדי למנוע אי הבנות בכל הקשור לפרטים אלה.

2.4

תלמידים בגיל האחריות הפלילית ילדים מגיל 12 ומעלה נחשבים בגיל האחריות הפלילית, כלומר מגיל זה ואילך הם בעלי אחריות פלילית כמו מבוגר.

2.5

תלמידים מתחת לגיל האחריות הפלילית התנהגות מינית פוגעת של ילדים מתחת לגיל האחריות הפלילית - גיל 12 - אינה בת עונשין, ובכל זאת היא חייבת דיווח. הדיווח חיוני לצורך הגנה על הקטין הפוגע עצמו או על קטינים שנפגעו או עלולים להיפגע ולצורך טיפול בפוגע (שכן הוא עלול להפוך לפוגע מיני כפייתי ללא התערבות טיפולית). הדיווח במקרה זה יהיה לפקיד הסעד (על פי הנחיית חוזר זה).

2.6

בכל מקום שבו מופיע בחוזר זה "פקיד הסעד" הכוונה לפקיד הסעד לחוק הנוער.

*

כלי עזר נוספים שיסייעו בהגדרת המקרים שנדרש בהם דיווח וטיפול לפי החוק כדי לקבוע כי התנהגות בעלת אופי מיני היא פגיעה החייבת דיווח וטיפול (לגבי קטינים בכל גיל) יש לבחון אותה על פי המאפיינים האלה: האם ההתנהגות התרחשה נגד רצון הנפגע, ללא הסכמה או בדרך תוקפנית, נצלנית או מאיימת? (המאפיינים הללו יכולים להתקיים כולם או חלק מהם.) ככל שהבדלי הגיל בין הפוגע לנפגע קטנים יותר, וההתנהגות היא פחות פולשנית ותופקנית פחות, כך קשה יותר להגדיר אותה כפגיעה מינית על פי המאפיינים שהזכרנו לעיל. במקרים כאלה נדרשת הערכה של מערכת היחסים בין שני הקטינים המעורבים בפגיעה. כדי להעריך אם קיים ניצול בקשר מיני בין קטינים יש לבחון את מערכת היחסים לאור המאפיינים הנוספים של שוויון, הסכמה וכפייה, כדלקמן: מבחן השוויון בוחן את ההבדלים בגיל, בממדים הפיזיים של הגוף ובהתפתחות  הקוגניטיבית והרגשית בין הפוגע לנפגע. כמו כן נבחן מספר המעורבים בפגיעה. מבחן ההסכמה בוחן באיזו מידה הייתה הסכמה בין הקטינים שהיו מעורבים בהתנהגות  המינית. נושא ההסכמה מורכב ובעייתי מבחינה משפטית. מעשים כמו בעילת קטינה מתחת לגיל 14 ומעשה סדום בקטין עד לגיל 18, גם אם נעשו בהסכמה, מוגדרים כעברות, ולכן חייבים בדיווח. אפשר לקבוע כי התנהגות מינית שהיו מעורבים בה קטינים התקיימה בהסכמה רק כאשר מתקיימים כל התנאים האלה:		2.7
כאשר יש הבנה של משמעות הפעילות המינית המוצעת (בהתאם לגיל, לבשלות, לשלב ההתפתחותי, לתפקוד ולניסיון);	1.
כאשר יש ידיעה של הנורמות החברתיות הנוגעות לפעילות המוצעת;	2.
כאשר קיימת מודעות לתוצאות הפוטנציאליות של המעשה	3.
כאשר הסכמה או סירוב של הנפגע מכובדים באותה מידה;	4.
כאשר מדובר בהחלטה מתוך רצון חופשי	5.
כאשר יש מסוגלות מנטלית להביע הסכמה.	6.
מבחן הכפייה בוחן את הלחץ הגלוי או הסמוי שהופעל על הנפגע. כפייה עלולה להתרחש במצבים של העדר שוויון (הפרשי גיל וכד') או במצבים של יחסי כוח או סמכות (מדריך-חניך). ביטויים נוספים של כפייה יכולים להתבטא בהצעת שוחד ממשי, חברתי או רגשי (כסף, מתנות, הבטחת חברות או קבלה לקבוצה) או בביטויים של איומים והפחדות פיזיות או רגשיות (בידוד חברתי, איום ב"לספר לחברה").

השלכות הדיווח על התלמיד הפוגע		2.8
תלמידים מתחת לגיל האחריות הפלילית (12) לגבי תלמידים מתחת לגיל האחריות הפלילית, פנייה לפקיד הסעד מאפשרת טיפול הולם בקטין הפוגע ובקטין הנפגע באמצעות חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1961.	א.
תלמידים בגיל האחריות הפלילית דיווח על אירוע שבו הפוגע הוא בגיל האחריות הפלילית יכול לגרום לפתיחת תיק פלילי לקטין הפוגע. הקטין יופנה על ידי המשטרה לשירות המבחן לנוער לאבחון ולקבלת טיפול, על פי הצורך. יחד עם זאת פקיד הסעד או קצין המבחן רשאים להמליץ למשטרה להימנע מהעמדתו לדין. המשטרה יכולה לשקול גניזת תיק ללא רישום פלילי או לסגור תיק.	ב.

היוועצות במקרה של התלבטות בנושא הדיווח בכל מקרה שבו קיימת התלבטות לגבי חובת הדיווח ביחס למעשה מיני ניתן להיוועץ בגורמים הבאים (מספרי טלפון ראה בנספח 2):		2.9
פקיד הסעד במחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית	1)
הייעוץ המשפטי של המשרד	2)
נציגי שפ"י ביחידה למניעת התעללות בילדים	3)
קצין הנוער בתחנת המשטרה באזור.	4)

חובת הדיווח על פי חוק - פגיעות במסגרות חינוך - סיכום ככלל, חובת הדיווח של המנהל או של איש צוות על פי החוק היא לפקיד הסעד או למשטרה. דיווח קודם לפקיד הסעד מאפשר התערבות טיפולית בקטין הנפגע ובדיקת התערבות טיפולית בקטין הפוגע. יש לדווח ישירות למשטרה במקרים האלה:		2.10
כשלא ניתן למצוא פקיד סעד תוך זמן סביר;	1.
כשמדובר באירוע בעת התרחשותו או מיד אחריו, למעט במקרים ה"קלים", כאמור ב-2.3 לעיל.	2.

3. חובת הדיווח על פי נוהל זה
נוהל זה מוסיף חובת דיווח לגבי עברות נוספות על אלה הקבועות בחוק ולגבי מצבים של פגיעה
מחוץ למסגרת החינוכית שאף הם אינם כלולים במסגרת החוק. חובת הדיווח על פי נוהל זה
אינה גוברת על חובת החיסיון המקצועי של אנשי מקצוע המחויבים בחיסיון כזה
(פסיכולוגים ועובדים סוציאליים). כאשר המידע אודות אירוע הפגיעה נמסר לאיש המקצוע על
ידי הנפגע או על ידי הפוגע במסגרת טיפול, לא ניתן לדווח עליו אלא בהסכמתם.
להלן פירוט העברות והמצבים החייבים דיווח על פי נוהל זה.

העברות המחייבות דיווח על פי נוהל זה חלה חובת דיווח למשטרה על העברות האלה:		3.1
מעשה מגונה בפומבי: חשיפת איברי המין לפני קטין או קטינה מתחת לגיל 16 או חשיפה בפומבי של איברי מין לפני קטינים מעל לגיל 16 נגד רצונם. עברה זו מוגדרת בחוק עונשין, בפרק על עברות מין.	1.
התנהגות של סחיטה באיומים כאשר המעשה שהקטין נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני. עברה זו מוגדרת בחוק למניעת הטרדה מינית (1998).	2.

מצבים של פגיעה מינית בין תלמידים מחוץ למסגרת החינוכית המחייבים דיווח		3.2
במקרה שתלמיד בית הספר נפגע פגיעה מינית מחוץ למסגרת החינוכית על ידי תלמיד הלומד באותו בית ספר או על ידי תלמיד הלומד בבית ספר אחר, יזמן היועץ או הפסיכולוג את הוריו של הנפגע, וידווח להם על הפגיעה. אם התלמיד מגלה התנגדות ליידוע הוריו - יש להיוועץ בפקיד הסעד.	1)
בפגישה הזו יעודכנו ההורים בדבר זכותם להגיש תלונה במשטרה, יקבלו הסבר בדבר החשיבות של הגשת התלונה, וכן יקבלו מידע ביחס להיערכות בית הספר לצורך תמיכה רגשית בתלמיד. בפגישה ייבחן במשותף טיב העזרה הנפשית שהתלמיד הנפגע זקוק לה, תוך הפניית התלמיד והוריו לגורמים המטפלים בקהילה.	2)
התרשמה מערכת בית הספר כי התלמיד הנפגע אינו מטופל כהלכה, היא תדווח לפקיד הסעד, שיטפל בנושא על פי חוק הנוער (טיפול והשגחה).	3)
במקום שהפוגע הוא תלמיד בית הספר, והמנהל נוכח כי לא הוגשה תלונה אודותיו וכי הוא מסכן את זולתו, ידווח על כך המנהל למשטרה. לגבי תלמידים מתחת לגיל 12 ייעשה הדיווח לפקיד הסעד. פרט לעניין הדיווח יטופל אירוע של פגיעה מינית שהתרחשה בין תלמידים מחוץ למסגרת בית הספר או בין תלמידים מבתי ספר שונים כאילו הוא התרחש בין כותלי בית הספר.	4)

4. נהלים להתמודדות של בית הספר עם אירוע חייב דיווח של פגיעה מינית של תלמיד בתלמיד
להלן סדר הפעולות שיש לנקוט במקרה של גילוי אירוע של פגיעה מינית:

כללי חשוב לזכור שהטיפול בנושא פגיעות מיניות הוא מסר ברור של הוקעת ההתנהגות הפוגעת. התעלמות והימנעות מטיפול מעבירות מסר שפגיעה מינית היא לגיטימית. בכל התערבות באירוע של תקיפה ופגיעה מינית יש לקיים את הכללים האלה:		4.1
יש לדאוג להפסקה מיידית של הפגיעה.	1.
יש לשקול, על פי הצורך, הפרדה בין הפוגע לנפגע (מדובר בהרחקת הפוגע מן הנפגע).	2.
יש לטפל בנפגע.	3.
יש לטפל בפוגע.	4.
יש לדווח לפי נוהל זה.	5.
יש להבטיח את פרטיותם של המעורבים.	6.
יש להתייחס במקרה הצורך לסביבה: לכיתה, לשכבה, למורים ולהורים (מדובר בהתערבות מערכתית).	7.
יש להבטיח מוגנות לכלל תלמידי בית הספר.	8.

יידוע המנהל, המפקח והצוות הבין-מקצועי על כל מקרה של פגיעה בעלת אופי מיני או של חשד לפגיעה כזו יש לדווח למנהל בית הספר, ועל המנהל ליידע את היועץ ואת הפסיכולוג של בית הספר (כשבעלי תפקידים אלה קיימים). כמו כן עליו ליידע את הפיקוח על בית הספר (המפקח והיועץ הבכיר).

4.2

בירור פרטי המקרה והימנעות מחקירה במקרה של חשיפת אירוע של פגיעה מינית בבית הספר על איש הצוות שנחשף בפניו האירוע, היועץ החינוכי או הפסיכולוג, לשוחח עם התלמיד הנפגע או עם מי שדיווח על האירוע. כאשר יש צורך לשוחח עם יותר מתלמיד אחד חשוב לעשות זאת עם כל אחד מהם בנפרד ולקבל מהם מידע ראשוני אודות הפגיעה. יש להימנע מחקירת התלמידים  המעורבים. החקירה תיעשה רק על ידי מי שהוסמך לכך בחוק (פקיד סעד, חוקר ילדים, חוקר נוער).

4.3

יידוע הורי התלמיד הנפגע יש ליידע את הורי התלמיד הנפגע כבר בשלבים הראשונים של גילוי האירוע, אלא אם כן יש שיקולים שלא לעשות כן (גילוי התנגדות מצד התלמיד, חשש שהוא יינזק וכד'). במקרים אלה יש להיוועץ בפקיד הסעד. יידוע הורי התלמיד הנפגע ייעשה על ידי יועץ בית הספר או הפסיכולוג, רצוי בנוכחות מנהל בית הספר או בידיעתו. בפגישה זו יעודכנו ההורים בדבר זכותם להגיש תלונה במשטרה, יקבלו מידע ביחס למערך התמיכה הרגשית בתלמיד ולאופן הטיפול באירוע, וכן יעודכנו בדבר חובת הדיווח לפקיד הסעד או למשטרה.

4.4

דיווח במקרה שנמצא כי בוצעה פגיעה מינית או שיש חשד לפגיעה כזו - חובה על פי חוק או על פי נוהל זה לדווח מיידית על האירוע לפקיד הסעד או למשטרה, בהתאם למפורט בפרקים 2 ו-3 לעיל.

4.5

דיווח על פגיעה מינית שהתרחשה מחוץ למסגרת החינוכית על מערכת בית הספר לדווח על פגיעה מינית בין תלמידים שהתרחשה מחוץ למסגרת החינוכית של בית הספר על פי ההוראות המופיעות בפרק 3 בנוהל זה. המשך הטיפול יותאם על פי הנהלים המופיעים בחוזר זה.

4.6

הקמת צוות טיפול (להלן "ועדה") יש להקים בבית הספר ועדה בין-מקצועית לטיפול בכל אירוע של תקיפה מינית החייבת דיווח. מומלץ שוועדה זו תכלול את מנהל בית הספר, את היועץ, את הפסיכולוג, את המפקח, את היועץ הבכיר, את מנהל מחלקת החינוך ברשות המקומית, את מדריך שפ"י ואת פקיד הסעד. מרכז הוועדה יהיה היועץ הבכיר. מספר המשתתפים בוועדה יושפע מחומרת האירוע. היועץ הבכיר ומפקח בית הספר ישתתפו בוועדה בכל הרכב שהוא. על הוועדה להחליט לגבי המשך הטיפול על פי הנהלים ובהתאם לחוק (אם אין פסיכולוג בבית הספר, ישמש במקומו מנהל השפ"ח, ובהעדר יועץ ימונה במקומו איש צוות אחר, לפי הצורך).

4.7

יידוע הורי התלמיד הפוגע* היועץ או הפסיכולוג החינוכי, רצוי בנוכחות המנהל ובתיאום מראש עם פקיד הסעד ועם המשטרה, יידעו את הורי התלמיד הפוגע, בנוכחות התלמיד, אודות הפגיעה ואודות  הדיווח. יש לקחת בחשבון שיקולים של טובת התלמיד ושל אי פגיעה במהלך

4.8

אם הפגיעה היא בתוך המשפחה (בין אחים למשל), ייעשה יידוע ההורים על ידי פקיד הסעד (בהתאם לסעיף 6ו' בחוזר המיוחד א', התשנ"ח).

*

החקירה. אם המנהל אינו נוכח במפגש עם ההורים, יש ליידע אותו לגבי תוכן המפגש. מכתב לדוגמה להורי התלמיד הפוגע ראה בנספח 5 להלן.

מפגש המנהל עם התלמיד הנפגע ועם הוריו ועם התלמיד הפוגע ועם הוריו על מנהל בית הספר להיפגש לפחות פעם אחת לשיחה עם התלמיד הנפגע ועם הוריו כדי להעביר מסר של תמיכה בתלמיד והגנה עליו, וכן לפחות פעם אחת עם התלמיד הפוגע ועם הוריו כדי להעביר להם את המסר שההתנהגות הפוגעת היא מחוץ לחוק ולנורמות ההתנהגות המקובלות וכי יש צורך לטפל בהתנהגות זו כדי להפסיקה. כמו כן יש לומר לתלמיד הפוגע כי אף שהתנהגותו אינה מקובלת בשום אופן, בית הספר רואה את עצמו אחראי לו.

4.9

שמירה על סודיות יש לשמור על פרטיותם של הפוגע והנפגע לכל אורך הטיפול באירוע. אין ליצור קשר עם התקשורת. במקרה של פנייה מצדה יש לקבל אישור מדובר המחוז.

4.10

הנחיות למורה כיצד להגיב כשתלמיד נפגע חושף לפניו פגיעה מינית חשוב להקפיד על עקרונות התגובה הבאים בעת חשיפה האירוע:		4.11
יש להיות ערים למסרים שהתלמיד מעביר.	1)
יש להקשיב לו במקום פרטי וביחידות. גם אם מדובר בכמה תלמידים שנפגעו, יש לפגוש כל אחד מהם בנפרד ולא לקיים שיחה קבוצתית.	2)
יש להקפיד על תגובה תומכת ורגועה.	3)
יש לחזק את התלמיד על כך שסיפר (לומר לו משהו כמו "טוב עשית שסיפרת לי על כך" או "אני משער שזה לא היה קל לך").	4)
יש לברר עם התלמיד פרטים ראשוניים אודות הפגיעה.	5)
יש להתייחס לרגשות שהוא מעלה ולתמוך בו, כאמור.	6)
יש לומר לתלמיד כי ייעשה על ידי המבוגרים כל שאפשר כדי להגן עליו ולתמוך בו.	7)
אין להבטיח לתלמיד סודיות. יש ליידע אותו בדבר חובת הדיווח ולהבטיח לו כי עניינו יטופל בדיסקרטיות.	8)
יש להסביר לתלמיד כי יש לשתף את הוריו באירוע הפגיעה (בנושא יידוע ההורים ראה ב-4.4 לעיל). לגבי תלמידים המתנגדים לזימון ההורים יש להיוועץ בפקיד הסעד.	9)
יש לציין לפני התלמיד כי המורה יידע אותו על שלבי הטיפול בעניינו. (כאמור, האפשרויות לטיפול בתלמיד תיבחנה בשיתוף עם הוריו; ראה 4.14 בהמשך).	10)

הנחיות למורה כיצד להתייחס לתלמיד הפוגע מינית ככלל, יש להתייחס אל הפוגע מינית כאל מי שמסוגל לקחת אחריות על התנהגותו. יש להיזהר מהנטייה להפוך את הפוגע לקרבן. כאמור, אין לשוחח עם התלמיד התוקף לפני הדיווח למשטרה. כאשר מתעורר הכרח לשוחח עם התלמיד הפוגע יש להקפיד על  עקרונות התגובה האלה:		4.12
יש להקשיב לתלמיד במקום פרטי וביחידות.	1.
יש להקפיד על תגובה רגועה.	2.
יש לברר עם התלמיד פרטים ראשוניים אודות הפגיעה.	3.
יש להתייחס אל המעשה של הפוגע ולא אל אישיותו (לומר לו משהו כמו "המעשה שעשית חמור או אינו מקובל בחברתנו" וכד').	4.
יש להעביר לתלמיד הפוגע מסר ברור שמעשה של פגיעה מינית הוא חמור ונמצא מחוץ לחוק ולנורמות ההתנהגות.	5.
יש להסביר לתלמיד כי הוריו ישותפו באירוע הפגיעה (בנושא זימון ההורים ראה 4.8 לעיל). לגבי תלמידים המתנגדים לזימון ההורים יש להיוועץ בפקיד הסעד.	6.
יש לציין לתלמיד כי המורה יידע אותו על שלבי הטיפול בעניינו.	7.
יש לומר לתלמיד הפוגע, ובהמשך להוריו, כי חובת בית הספר היא לדווח על האירוע לגורמים מוסמכים חיצוניים.	8.
יש לומר לתלמיד הפוגע כי אף שהתנהגותו אינה מקובלת בשום אופן, בית הספר רואה את עצמו אחראי לו.	9.

ייעוץ ותמיכה לאנשי המערכת חשוב שהמורה שאירוע של פגיעה מינית נחשף לפניו יפנה לקבלת ייעוץ מגורם מקצועי (מפסיכולוג בית הספר, מהיועץ החינוכי או מעובד סוציאלי), כדי שיוכל לשמש גורם תומך בתלמיד הנפגע וכדי שיוכל להמשיך ולקיים קשר עם התלמיד הפוגע וללוותו.

4.13

מענה טיפולי חינוכי ונפשי לתלמיד הנפגע מנהל בית הספר, הפסיכולוג החינוכי או היועץ, פקיד הסעד והתלמיד הנפגע והוריו יבחנו במשותף כיצד ילוה התלמיד הנפגע בתוך המסגרת החינוכית. מדובר במעקב אחרי התלמיד ובמתן תמיכה קבועה ורציפה או ליווי בהליך המשפטי. נוסף לכך יש להפנות את התלמיד הנפגע לקבלת טיפול.

4.14

הטיפול המשמעתי והחינוכי של בית הספר בתלמיד הפוגע ההרתעה היא חלק בלתי נפרד מהטיפול בפוגע, ולכן חשוב לנקוט כלפיו אמצעים משמעתיים. הטיפול המשמעתי שיינקט צריך להעביר מסר חד-משמעי שהתנהגות פוגעת אינה מותרת ויש להוקיעה. מסר זה צריך להיות מובן גם לתלמיד וגם לסביבתו. ככלל, המענה החינוכי והמשמעתי צריך להלום את אופי התקיפה ואת חומרתה. בכל מקרה שאובחנה פגיעה יש לנקוט את האמצעים האלה:			4.15
יש לנקוט אמצעים מיידים כדי להבטיח את אי-הישנות ההתנהגות הפוגעת. בשלב הראשון יש להבטיח הגנה לנפגע ולכלל תלמידי בית הספר. אפשר להבטיח הגנה על ידי נקיטת אחת מן הפעולות האלה: הצמדה של איש צוות או חונך לפוגע, שמירה על קשר עין עמו, פריסת אנשי הצוות בכל שטח בית הספר בשעת ההפסקה וכדומה.		1)
אפשר לשקול השעיה של התלמיד הפוגע מן הלימודים. ההשעיה עד ארבעה ימים לכל היותר תיעשה בהתחשב בנסיבות המיוחדות של כל אירוע ובמצבם של הפוגע והנפגע. ההשעיה תיעשה לאחר שיחה עם התלמיד הפוגע ועם הוריו (ראה 4.8 לעיל). מטרת ההשעיה להעביר מסר חד משמעי שבית הספר אינו מוכן להשלים עם ההתנהגות הפוגעת.		2)
יש לשקול אם אפשר להשאיר את התלמיד הפוגע ואת התלמיד הנפגע באותה כיתה ובאותו בית הספר. כמו כן, יש לבחון את שאלת המשך לימודיו של התלמיד הפוגע במסגרת החינוכית שבה בוצעה הפגיעה, גם לאור שיקולים חינוכיים וערכיים נוספים. לצורך זה יש לנהוג בהתאם להוראות החוזר המיוחד ט', התשנ"ז, "סדר, נוהל ואורחות חיים בבית הספר" (הפסקאות הרלוונטיות מופיעות בנספח 3 להלן). לתלמידי החינוך המיוחד יש לזמן ועדת השמה, אם יש צורך בכך. ההחלטה להעביר את התלמיד הפוגע לבית ספר אחר תיעשה על פי מערכת השיקולים שלהלן:		3)
תחושת האיום שהנפגע חש
האפשרות להבטיח הפרדה בין הנפגע לפוגע במסגרת בית הספר
האפשרות של בית הספר להבטיח הגנה לכלל התלמידים, ובמיוחד לנפגע
מידת התמיכה שהתוקף זוכה לה בקרב התלמידים.

אם הוחלט להעביר את התלמיד הפוגע לבית ספר אחר, יש להבטיח את הגנתם של התלמידים בבית הספר החדש מפניו.
יש לזכור שהתלמיד הפוגע נמצא אף הוא במצוקה; לכן חשוב להבטיח כי במהלך הטיפול בעניינו הוא יזכה לליווי של איש צוות מבית הספר.	4)
הטיפול המשמעתי בתלמיד הפוגע צריך להיות מלווה גם בפעילות חינוכית בתוך מערכת בית הספר (על עקרונות ההתערבות החינוכית ראה בהמשך).	5)

מענה טיפולי נפשי לתלמיד הפוגע נוסף לטיפול המשמעתי בתלמיד הפוגע יש לדאוג שהוא יקבל טיפול מקצועי להפסקת התנהגותו המינית הפוגעת. לגבי תלמידים עד גיל 12 - אם אין הסכמה של הורי הילד לקבלת טיפול אפשר לחייבם לעשות כן באמצעות פקיד הסעד. תלמידים מעל גיל 12 מופנים על ידי המשטרה לשירות המבחן לנוער לצורך אבחונם וקביעת הטיפול הנדרש, כאשר נפתח הליך פלילי לגביהם.

4.16

התערבות חינוכית-מערכתית בעקבות אירוע פגיעה בדרך כלל אירועים של פגיעה מינית בין תלמידים במסגרת בית הספר חורגים מגבולות הפוגע והנפגע ומשפיעים על אוכלוסיות נוספות בתוך בית הספר ובקהילה. תלמידים עשויים להיות עדים למקרה הפגיעה, לשמוע אודותיו או להיות עדים לבהלה התוקפת את סביבתם כתגובה לאירוע. במקרים אלה חובת בית הספר לתת מענה לצרכים המתעוררים בכל מעגלי הפגיעה: אוכלוסיית התלמידים, המורים וההורים. על מנהל בית הספר לכנס את הוועדה לדון בדרך ההתערבות בתוך המערכת. בישיבה זו חשוב למפות את מעגלי ההתערבות השונים (תלמידים, מורים, הורים) ולקבוע את מטרות ההתערבות בטווח המיידי, וכן את בעלי התפקידים שיהיו אחראים על כל קבוצה. בשלב השני יבנה צוות בית הספר תכנית שתיתן מענה חינוכי לנושאים שעלו בעקבות האירוע (ראה תכנית מניעה בפרק 7 להלן).

4.17

אין להפעיל תכנית מניעה מובנית באופן אוטומטי, כמענה למקרה פגיעה מסוים.

אפשר להיוועץ ביועץ הבכיר, במדריך שפ"י למניעת

התעללות ובמדריך שפ"י לחינוך מיני ולחינוך לחיי משפחה לצורך

בחירת התכנית המתאימה והעיתוי להפעלתה.

תיעוד מנהל בית הספר וכל אנשי הצוות המטפלים באירוע הפגיעה יתעדו לעצמם את כל הצעדים שנקטו במהלך הטיפול באירוע.

4.18

היוועצות מכיוון שמדובר בנושא מורכב, ייתכן שלעתים תתעוררנה שאלות שלא יהיה להן מענה מתאים בנהלים. במקרים מעין אלה יש לפנות להיוועצות לגורם חוץ בית ספרי (שפ"ח, הפיקוח, יועץ בכיר, מדריך שפ"י בנושא, פקידי סעד, חוקרי ילדים, קציני מבחן לנוער וקציני נוער של המשטרה). תשובות לשאלות שכיחות ראה בנספח 4 להלן.

4.19

5. נוהלי חקירת קטינים חשודים

נוהלי חקירה על ידי חוקרי הילדים על פי החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו-1955, אין לחקור ילדים עד גיל 14 שהיו מעורבים בעברות מין כעדים, כקרבנות או כחשודים, אלא על ידי חוקר ילדים. חוקר ילדים הוא עובד סוציאלי בשירות המבחן לנוער, בעל הכשרה מיוחדת לחקירת ילדים. חוקר הילדים רשאי, במקרה שהפגיעה בוצעה בתוך המשפחה, לבצע את חקירת התלמיד הנפגע במסגרת החינוכית שהוא לומד בה, לאחר תיאום מראש עם מנהל המוסד החינוכי או עם הגננת. דיווח להורים על דבר החקירה ייעשה על ידי פקיד הסעד.

5.1

נוהלי חקירה על ידי חוקרי נוער של המשטרה ככלל תיעשה חקירת קטינים מעל גיל 14 בתחנת המשטרה, לאחר זימונם על ידי המשטרה ויידוע הוריהם. לעתים יש חשיבות לבצע את החקירה בבית הספר, בשל הסמיכות לאירוע או הצורך לאסוף ראיות ולגבות עדויות במקום. במקרים אלה המשטרה רשאית לבצע חקירה במוסד החינוכי לאחר תיאום מראש עם מנהל בית הספר. יידוע הורי התלמיד הנחקר במקרה זה ייעשה במקביל על ידי המשטרה ועל ידי מנהל בית הספר. במקרים יוצאים מן הכלל רשאי חוקר הנוער להורות למנהל שלא לדווח בשלב זה להורי התלמיד הנחקר, משיקולים של טובת החקירה. על אף האמור לעיל לא יתנגד מנהל בית הספר לכניסתם של חוקרי נוער לשטחו, גם אם לא תואם עמו הדבר מראש, במקרים שמדובר בהם בהפסקת עברה המתבצעת באותו זמן או בתפיסת חשוד בעברה שבוצעה באותו זמן.

5.2

6. טיפול חינוכי-משמעתי בעברות שאינן חייבות דיווח לפי חוק או נוהל

טיפול חינוכי בעברות של הטרדה מיניתJ� התנהגות המוגדרת כהטרדה מינית, לפי המפורט להלן, חייבת בהתייחסות חינוכית ומשמעתית הולמת, כמו כל פגיעה מינית. החוק למניעת הטרדה מינית (1998) מגדיר כעברות גם את המעשים האלה:		6.1
הצעות חוזרות בעלות אופי מיני כלפי אדם אשר הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות האמורות	1)
התייחסויות חוזרות המופנות לאדם והמתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות	2)
התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו ולמיניותו, לרבות נטייתו המינית.	3)
ההתנהגויות שהוזכרו לעיל נקבעו כעברות על ידי החוק אך אינן חייבות דיווח. על בית הספר לטפל בהתנהגויות אלה באמצעים חינוכיים ומשמעתיים (כפי שמפורט ב-6.2 להלן). אם ההתנהגויות האלה חוזרות ונשנות, על אף ההתערבות החינוכית, יש להיוועץ ביועץ, בפסיכולוג, ביועץ בכיר, במדריך שפ"י בנושא, בפקיד סעד או בקצין נוער של המשטרה לצורך גיבוש דרך להמשך הטיפול בנושא (ייתכן שהאירוע שמדובר בו מצריך דיווח וטיפול שלא במסגרת המערכת החינוכית).

עקרונות לטיפול חינוכי משמעתי עם היוודע מקרה של פגיעה או הטרדה מינית שאינן חייבות דיווח על איש הצוות החינוכי המטפל במקרה לנקוט את הצעדים הבאים (איש הצוות יכול להיות מורה, יועץ או מנהל - בהתאם לחומרת הפגיעה ולנוהלי בית הספר):		6.2
עליו לשוחח עם הפוגע ועם הנפגע בנפרד, תוך שמירה על פרטיותם. יש להימנע מעריכת עימות ביניהם. אם יש כמה נפגעים, יש לפגוש כל אחד מהם בנפרד.	1)
עליו להעביר לפוגע מסר ברור שהתנהגותו אינה מקובלת והיא מחוץ לחוק ולנורמות ההתנהגות המקובלות בבית הספר.	2)
עליו להזמין את הורי התלמידים המעורבים ולקיים שיחה עמם.	3)
עליו להטיל על הפוגע סנקציות בהתאם למפורט בתקנון בית הספר (שיחה, נזיפה, התרעה, השעיה וכד').	4)

אם מדובר בתופעה שכיחה בכיתה או בבית הספר, יש להיוועץ עם הצוות הבין-מקצועי (יועץ, פסיכולוג) ולבחון יחד עמו את דרכי ההתערבות החינוכית.	5)
כשמדובר בהתנהגות חריגה של תלמיד (חשפנות או מציצנות למשל), יש להיוועץ ביועץ בית הספר או בפסיכולוג לבחינת הצורך להפנייתו לטיפול.	6)

7. תכנית חינוכית-מניעתית לטיפוח כבוד הדדי ושוויון ביחסים בין-אישיים וזוגיים*
אנו חיים בחברה פלורליסטית, דמוקרטית ודינמית הפתוחה לשינויים ולהשפעות, חברה שבה
אורחות חיינו משתנים במהירות ולא תמיד אפשר להתמודד עם שינויים אלה בהצלחה.
אחד התחומים שבהם המסרים סותרים ומבלבלים הוא תחום המיניות והיחסים בין המינים.
לילדים ולבני נוער סקרנות מינית בריאה ונורמטיבית המלווה אותם בהתפתחותם. יש להם
שאלות לגיטימיות הקשורות למבנה גופם, לאיברי המין שלהם, להיותם בנים או בנות, ליחסים
עם בני/בנות המין השני ועוד.
שאלות אלה לא תמיד מקבלות מענה מהמבוגרים, המתקשים לשוחח בכנות ובפתיחות עם
ילדים על מיניות. לעומת זאת, קיימת היום נגישות רבה וחשיפה לתכנים מיניים מכל הסוגים,
ובכלל זה תכנים המציגים מיניות אלימה ולא נורמטיבית. ילדים חשופים לסרטים כחולים,
לפורנוגרפיה, לאתרי מין באינטרנט, המעבירים מסרים מעוותים ומידע שאיננו מתאים לגילם.
מידע זה, הנלמד על ידי הילדים ללא בקרה, עיבוד וביקורת, תורם לגיבוש תפיסות עולם
מסולפות, אלימות ובלתי מציאותיות לגבי מיניות ויחסים בין-אישיים.
כמו כן ילדים ובני נוער חשופים למסרים חברתיים המעודדים התנהגות גברית תוקפנית
ומחזקים מעשים שיש בהם גסות, הטרדה ופגיעה. מעשים מסוג זה נעשים במסווה של פתיחות
והתנהגות חופשית ו"חברמנית" או במסווה של חיזור. נורמות חברתיות מסוג זה יש לשנות
באמצעות חינוך והסברה.
בית הספר שותף להורים ולחברה בהכנת התלמיד לחיים. הוא משמש מסגרת חינוכית-חברתית
שבה התלמידים מתנסים ביחסים בין-אישיים מגוונים. בשנות לימודיו כל תלמיד מגבש לעצמו
מערכת ערכים, נורמות ודפוסי התנהגות אשר ילווהו במהלך חייו.

פרק זה מותאם לחינוך הכללי. לגבי תכנית חינוכית לחינוך הדתי יש להיוועץ ביועץ הבכיר של החמ"ד.

*

התערבות חינוכית מניעתית תוכל להשפיע באופן חיובי על עמדותיו, על תפיסותיו ועל עולם
הערכים שלו ולהפחית התנהגויות חריגות.
התכנית החינוכית
התכנית החינוכית היא חלק מהתכנית ההתפתחותית הכוללת כישורי חיים, ויש להפעילה כחלק
משגרת החיים בבית הספר. מטרתה היא הפנמת ערכים של כבוד ושוויון, הכרת גבולות
ההתנהגות על פי החוק והנורמות המקובלות ביחסים זוגיים ופיתוח כישורים ומיומנויות של
תובנה ושליטה עצמית וכן של יצירת קשר בין-אישי.
מטרות התכנית

פיתוח דפוסי תקשורת בינאישית וזוגית מכבדים ושוויוניים

-

הפרכת מיתוסים והגמשת סטריאוטיפים אודות גבריות-נשיות ויחסים בין המינים

-

הצבת גבולות ברורים וקביעת נורמות התנהגות ביחסים בינאישיים וזוגיים

-

מתן מידע אמין ועדכני אודות התנהגות מינית נומרטיבית ומותרת לעומת התנהגות אסורה (החוק, המחקר)

-

פיתוח ערכים ומיומנויות התנהגותיות ביחסים הבינאישיים והזוגיים וחיזוקם.

-

נושאי התכנית
התכנית עוסקת הן בפן החיובי הנורמטיבי הקשור ליחסים בין-אישיים וזוגיים והן בפן השלילי
של ניצול, פגיעה ואלימות ביחסים, במטרה למנוע התנהגויות אלה.
התכנית עוסקת, בין השאר, בנושאים האלה:

חברות, אהבה ויחסים בין המינים

-

גבריות-נשיות - בירור והגמשה של סטריאוטיפים, עמדות ותפיסות

-

חיזור מול הטרדה - מתי חיזור יכול להפוך להטרדה?

-

"נורות אדומות" בחברות ובזוגיות - איתותי אזהרה מפני קשר מזיק והרסני

-

הפסקת קשר - כיצד נפרדים? מתי וכיצד מפסיקים קשר הרסני?

-

בירור מושגים כגון ספונטניות, רומנטיקה, אהבה, קנאה, הסכמה, הדדיות, קרבן/תוקף, פגיעה, ניצול

-

הבהרת ערכים כגון חופש הפרט, כבוד לזולת, קבלת השונה, שוויון בין המינים ועוד

-

פיתוח כישורים ומיומנויות כגון אלה:		-
תקשורת בונה ומעכבת בחברות, בזוגיות וביחסים בין-אישיים
אסרטיביות

פיתוח אמפתיה כלפי הזולת
שליטה בכעסים ובדחפים ומציאת חלופות התנהגותיות
בדיקת נורמות קבוצתיות בראייה ביקורתית ופיתוח יכולת לנקוט עמדה עצמאית ולהביא לשינוי
התמודדות במצבי לחץ ומצוקה
פיתוח היכולת להסתייע ולהיעזר בזולת

מתן מידע על הטרדה ועל פגיעה מינית, על החוקים הקשורים בנושא, על נזקי הפגיעה בפרט ועל המשמעות החברתית של הפגיעה.

-

את מוקדי התכנית יש להתאים לגיל התלמידים ולשלב ההתפתחותי שהם נמצאים בו.

סיכום הפעילות צריך להתבטא בבניית אמנה כיתתית, שכבתית או בית-ספרית

על ידי התלמידים אשר תגדיר את נורמות ההתנהגות הרצויות והמקובלות עליהם.

הכשרה
על צוות בית-הספר לעבור הכשרה מתאימה כדי להפעיל את התכנית עם התלמידים.
הכשרת הצוות החינוכי צריכה להיעשות בשתי רמות:

הכנה לעבודה על התכנית החינוכית עם התלמידים, בהתאם לתכנים המופיעים בה

א.

הכנה רגשית ומתן מידע על תופעת הפגיעה המינית בקרב קטינים וכן מתן כלים לאיתור, לזיהוי ולתגובה ראשונית לאירועים של פגיעה בין תלמידים, כדלקמן:		ב.
בירור עמדות אישיות ביחס למיניות ולהתנהגות מינית	-
פיתוח הבחנה בין התנהגות מינית נורמטיבית (משחקי מין וסקרנות מינית לגיטימית) לבין הטרדה ופגיעה מינית	-
היכרות עם סימנים פיזיולוגיים והתנהגותיים לזיהוי נפגעים מינית	-
היכרות עם תיאוריות שונות באשר לדינמיקה של הפגיעה ולהשלכותיה	-
עקרונות של תגובה ראשונה לנפגע ולפוגע	-

עקרונות של התערבות מערכתית במקרה של גילוי אירוע פגיעה.

-

כדי לקבל הכשרה בתכנית זו יוכל צוות בית הספר לפנות באמצעות היועץ הבכיר למדריכי
שפ"י.

בשאלות לגבי הנהלים אפשר לפנות אל הגב' שוש צימרמן, ראש היחידה

למניעת התעללות בילדים בשפ"י, טל' 02‎-5603244 ו-02‎-5603874.

בשאלות על התערבות חינוכית אפשר לפנות גם אל הגב' חוה ברנע, ראש

היחידה למיניות, זוגיות וחיי משפחה, טל' 02‎-5603235/6

8. נספחים
נספח 1

חוק העונשין (תיקון מס' 26), התש"ן-1989 

במקום סעיף 323 לחוק העונשין, התשל"ז-1997 (להלן - החוק העיקרי), יבוא: "חובת הורה או אחראי לקטין 323. הורה או מי שעליו האחריות לקטין בן ביתו שלא מלאו לו שמונה עשרה שנים, חובה עליו לספק לו את צורכי מחייתו, לדאוג לבריאותו ולמנוע התעללות בו או חבלה בגופו, ויראוהו כמי שגרם לתוצאות שבאו על חייו או על בריאותו של הקטין מחמת שלא קיים את חובתו האמורה."

1.

בסעיף 337 לחוק העיקרי -		2.
במקום כותרת השוליים יבוא: "הפרת חובה של הורה או אחראי";	(1)
בגוף הסעיף, אחרי "לדאוג לבריאותו" יבוא "ולמנוע התעללות בו או חבלה בגופו".	(2)

בפרק י' לחוק העיקרי, אחרי סימון ו' יבוא: "סימן ד'1: פגיעה בקטינים ובחסרי ישע הגדרות 368א. בסימן זה - "אחראי על קטין או חסר ישע" -כל אחד מאלה:		3.
הורה או מי שעליו האחריות לצורכי מחייתו, לבריאותו, לחינוכו או לשלומו של קטין או של חסר ישע - מכוח דין, החלטה שיפוטית, חוזה מפורש או מכללא, או מי שעליו האחריות כאמור לקטין או לחסר ישע מחמת מעשה כשר או אסור שלו;	(1)
בן משפחה של קטין או של חסר ישע, שמלאו לו שמונה עשרה שנים ואיננו חסר ישע, והוא אחד מאלה: בן זוגו של הורו, סבו או סבתו, צאצאו, אחיו או אחותו, גיסו או גיסתו, דודו או דודתו	(2)
מי שהקטין או חסר הישע מתגורר עמו או נמצא עמו דרך קבע, ומלאו לו שמונה עשרה שנים; ובלבד שקיימים ביניהם יחסי תלות או מרות.	(3)
"חסר ישע" - מי שמחמת גילו, מחלתו או מוגבלותו הגופנית או הנפשית, ליקויו השכלי או מכל סיבה אחרת, אינו יכול לדאוג לצורכי מחייתו, לבריאותו או לשלומו;

"מעשה" - לרבות מחדל; "פקיד סעד" - מי שמונה לכך לפי חוק; "קטין" - כהגדרתו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. תקיפת קטין או חסר ישע
התוקף קטין או חסר ישע וגורם לו חבלה של ממש, דינו מאסר חמש שנים; היה התוקף האחראי על הקטין או על חסר הישע, דינו מאסר שבע שנים.	(א)	368ב .
נעברה עברה לפי סעיף קטן (א) ונגרמה לקטין או לחסר הישע חבלה חמורה, דינו של התוקף מאסר שבע שנים, ואם היה התוקף אחראי על הקטין או חסר הישע, דינו מאסר תשע שנים.	(ב)
לעניין סעיף זה, "חבלה" - בין גופנית בין נפשית.	(ג)
התעללות בקטין או בחסר ישע 368ג. העושה בקטין או בחסר ישע מעשה התעללות גופנית, נפשית או מינית, דינו מאסר שבע שנים; היה העושה אחראי על קטין או חסר ישע, דינו מאסר תשע שנים. חובת דיווח
היה לאדם יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה עברה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, חובה על האדם לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה; העובר על הוראה זו, דינו מאסר שלושה חודשים.	(א)	468ד .
רופא, אחות, עובד חינוך, עובד סוציאלי, עובד שירותי רווחה, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג או עוסק במקצוע פרה-רפואי, וכן מנהל או איש צוות במעון או במוסד שבו נמצא קטין או חסר ישע - שעקב עיסוקם במקצועם או בתפקידם היה להם יסוד סביר לחשוב כי נעברה עברה בקטין או חסר ישע בידי אחראי עליו - חובה עליהם לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה; העובר על הוראה זו, דינו מאסר שישה חודשים.	(ב)
היה לאחראי על קטין או חסר ישע יסוד סביר לחשוב כי אחראי אחר על קטין או חסר ישע עבר בו עברה, חובה עליו לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה; העובר על הוראה זו, דינו מאסר שישה חודשים.	(ג)

נעברה בקטין או בחסר ישע הנמצא במעון, במוסד או במסגרת חינוכית או טיפולית אחרת עברת מין לפי סעיפים 345 עד 348, או עברה של גרימת חבלה חמורה לפי סעיף 368ב(ב) או עברת התעללות לפי סעיף 368ג, חובה על מנהל או איש צוות במקום כאמור לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה; העובר על הוראה זו, דינו מאסר שישה חודשים.	(ד)
חובת דיווח לפי סעיף זה לא תחול על קטין.	(ה)
פקיד סעד שקיבל דיווח לפי סעיף זה יעבירנו למשטרה בצירוף המלצתו לפעול או להימנע מלפעול בקשר לדיווח, אלא אם כן קיבל אישור שלא להעביר את הדיווח למשטרה מאת אחת הוועדות שהקים שר המשפטים לעניין זה; חברי ועדה כאמור יהיו נציג פרקליט מחוז והוא יהיה היושב-ראש, קצין משטרה בדרגת רב פקד ומעלה ופקיד סעד מחוזי.	(ו)
הגיע למשטרה מידע לפי סעיף זה, תעביר אותו לפקיד סעד, ולא תפעל לפני שתיוועץ בפקיד הסעד.	(ז)
בסעיף זה, למעט בסעיף קטן (ד), "עברה" - עברה של סיכון החיים והבריאות לפי סעיף 337, עברת מין לפי סעיפים 345 עד 348, עברה של נטישה או הזנחה לפי סעיפים 361 ו-362 ועברה של תקיפה או התעללות לפי סעיפים 368ב ו-368ג.	(ח)

נספח 3

קטע מחוזר מנכ"ל מיוחד ט', התשנ"ז, "סדר נוהל ואורחות חיים בבית הספר"
העברה והוצאה מבית הספר
במקרים שבהם המועצה הפדגוגית של בית הספר מגיעה למסקנה כי טובת התלמיד וטובת בית
הספר דורשים את העברתו לבית ספר אחר, יפעל המנהל על-פי הנחיות המשרד שפורסמו בעניין
זה, כדלהלן:

אם הוחלט להוציא מן המוסד תלמיד בגין חוק לימוד חובה ולהעבירו למוסד אחר, יש לנהוג על פי תקנות ההעברה, בתיאום עם המפקח על המוסד ובאישורו, לפי השלבים האלה:		1.
קבלת החלטה של המועצה הפדגוגית	א.
הכנת פרוטוקול מלא של החלטת המועצה הפדגוגית ושל הנימוקים להחלטה	ב.
זימון ההורים על ידי המנהל לקבלת תגובתם	ג.
מסירת הודעה להורים	ד.
פנייה לרשות החינוך המקומית לקבלת אישורה והצעותיה למקום לימודים חלופי	ה.
מתן זכות ערעור להורים בפני מנהל המחוז (החלטת מנהל המחוז היא סופית; יש ליידע את ההורים בדבר זכותם לפנות למנהל המחוז).	ו.
לגבי הוצאת תלמיד ממוסד דתי תינתן להורים זכות לערער בפני המחמ"ד במחוז או בפני מנהל מינהל החינוך הדתי. תלמיד לא יועבר מבית הספר אלא אם כן נסתיימו כל ההליכים שפורטו לעיל.

להוצאת תלמיד במהלך לימודיו בכיתות י"א-י"ב ובמעבר שביניהן (לאחר שעבר את גיל חוק חינוך חובה) יש צורך באישור המפקח הכולל, לאחר שיקוימו כל התנאים המפורטים לעיל. רשות החינוך המקומית תעשה כל שביכולתה, בשיתוף הפיקוח וההורים, למצוא מסגרת לימודית מתאימה להמשך לימודיו של התלמיד המורחק.

2.

תלמיד שפגע בכללי בית הספר במהלך לימודיו בכיתות י"א-י"ב, לקראת מועד בחינות הבגרות, לא תיפגע זכותו להשתתף בבחינות.

3.

נספח 4 שאלות שכיחות של אנשי צוות מערכת החינוך*

לעתים מדובר רק במשחק בין ילדים שהתפתח לפגיעה מינית; למה לדווח?	ש:	1.
כינויה של התנהגות מינית חריגה ותוקפנית בשם "משחק" נובע בדרך כלל מקושי של המבוגר להכיר בכך שהתנהגות כזו אכן התרחשה. חשוב להעביר מסר שהתנהגות מינית פוגעת וחריגה היא מחוץ לחוק ולנורמות המקובלות. כינוי התנהגות כזאת "משחק" הופך אותה ללגיטימית. רצוי לעשות אבחנה בין משחק מיני לגיטימי לבין פגיעה מינית המכונה בטעות "משחק".	ת:

הדיווח יהרוס לתלמיד את העתיד; למה לעשות זאת?	ש:	2.
דיווח על תלמיד פוגע מינית בא להבטיח כי הפגיעה המינית תופסק. לא כל דיווח לפקיד הסעד או למשטרה גורר עמו פתיחת תיק פלילי, אולם הדיווח מבטיח התחלת תהליך טיפולי בתלמיד הפוגע ושיקומו. ללא גורם הרתעתי וקבלת טיפול מתאים לא יפסיק הפוגע המיני את פעילותו. נהפוך הוא, מן המחקרים עולה כי פעילות מינית פוגעת עלולה להסלים בחומרתה.	ת:

מדובר במעידה חד פעמית; הדיווח למשטרה רק מחריף את חומרת האירוע.	ש:	3.
מן המחקרים עולה כי פגיעה מינית במרבית המקרים אינה תופעה חד פעמית. מחקרים הראו כי מספר הפגיעות המיניות של מתבגר גדל ויכול להגיע עד פי חמישים וחמישה עם התבגרותו.	ת:

ניתן לטפל בפוגע באמצעות חינוכיים; למה לדווח למשטרה ולהכניס גורמים חיצוניים למערכת בית הספר?	ש:	4.
המציאות מראה כי ללא הכנסת גורם הרתעתי, כולל התערבות של המערכת המשפטית, אין לפוגע המיני מוטיבציה לשנות את התנהגותו או להתחייב לתכנית טיפולית.	ת:

ילדים צעירים מגלים את המיניות שלהם; למה לקרוא לזה פגיעה מינית ולעשות מזה עניין?	ש:	5.
גילויי מיניות הם עניין בעל חשיבות בתהליך התפתחותו של כל ילד. חשוב לאפשר התנהגות מינית שיש בה סקרנות וגילוי מיניות, ואין לאפשר התנהגות מינית שיש בה פגיעה בזולת. על קריטריונים להערכת התנהגות מינית פוגעת ראה את "מבחן השוויון, ההסכמה והכפייה" ב-2.7 לעיל.	ת:

האם צריך לדווח לפקידת הסעד על כל משחק של "רופא וחולה" במסגרת הגן או תחילת בית הספר?

ש:

6.

התשובות לשאלות נוסחו גם על פי ספרה של ד"ר טליה אתגר, "עברות מין בקרב בני נוער", 1996, הוצאת רמות - אוניברסיטת תל אביב.

*

משחק ב"רופא וחולה" גם הוא חשוב בתהליך התפתחותו של הילד, ולכן אין לדווח על כל משחק כזה. אם נתקלים במשחק תכוף מדיי של "רופא וחולה", הנכפה על אחד הצדדים והנושא אופי של פעילות מינית בין מבוגרים (חדירה, "מציצות") - יש להיוועץ בפסיכולוג, בפקיד סעד או במדריך שפ"י.

ת:

עוד לא התקיים משפט, והפוגע עדיין זכאי. מדוע להעביר אותו לבית ספר אחר ובכך להעניש אותו בטרם הוכחה אשמתו?	ש:	7.
מערכת החינוך אינה בית משפט. השיקולים המנחים אותה הם שיקולים חינוכיים. נקיטת צעד של העברת התלמיד הפוגע מבית הספר שבו למד קודם לכן לבית ספר אחר, מטרתה להבטיח מוגנות לנפגע ולהעביר מסר של גינוי להתנהגות הפוגעת.	ת:

האם המשטרה יכולה לחקור ילדים ללא אישור הוריהם?	ש:	8.
עד גיל 14 תלמידים נחקרים על ידי חוקרי הילדים ממשרד העבודה והרווחה. בדרך כלל חקירת ילדים עד גיל זה נעשית ביידוע ההורים ובהסכמתם, למעט מקרים שבהם אחד ההורים או שניהם חשודים בפגיעה בילדיהם. מעל לגיל 14 תלמידים נחקרים על ידי חוקרי הנוער של המשטרה. ככלל על המשטרה ליידע הורים כאשר ילדם נחקר, אולם בנסיבות מיוחדות, על פי שיקולו של חוקר נוער, המשטרה רשאית לחקור תלמידים גם ללא יידוע הוריהם.	ת:

מהי פגיעה מינית המחייבת דיווח?	ש:	9.
נגיעות באיברי המין, יחסי מין בכפייה ויחסי מין בכלל עד גיל 14, מין אוראלי, מעשה סדום (מין אוראלי ואנאלי), חשיפה חוזרת של איברי המין בפומבי.	ת:

מהי הטרדה מינית המחייבת טיפול חינוכי משמעתי?	ש:	10.
כינויי גנאי בעלי אופי מיני ("זונה", "הומו"), השפלה מינית, הצעות מיניות חוזרות, תליית תמונות פורנוגרפיות בכיתה.	ת:

נספח 5 מכתב להורים שילדם פגע מינית בתלמידים אחרים
בנספח זה מופיע מכתב אל הורי התלמיד הפוגע. מכתב זה יימסר להורה רק לאחר דיון ושיקול
דעת של הצוות הבין-מקצועי.
הורים יקרים,
קיבלתם דיווח כי בנכם או בתכם פגעו מינית בתלמיד או בתלמידים. מכתב זה בא לתת מענה
לשאלות שייתכן שהן מתעוררות אצלכם.
מהי פגיעה מינית?
בפגיעה מינית מדובר בהתנהגות מינית לא חוקית שהתרחשה נגד רצון הנפגע, ללא הסכמה או
בדרך תוקפנית, נצלנית או מאיימת (המאפיינים הללו יכולים להתקיים כולם או חלק מהם).
ככל שהבדלי הגיל בין הפוגע לנפגע קטנים יותר וההתנהגות היא פולשנית פחות ותוקפנית פחות,
כך קשה יותר להגדיר פגיעה מינית על פי המאפיינים הנ"ל. במקרים כאלה צריך לבדוק את
מערכת היחסים בין הקטינים המעורבים.
מה בין פגיעה מינית לסקרנות מינית נורמלית?
קיימת נטייה לפרש כל התנהגות מינית כסקרנות מינית; זאת הן בשל חוסר ידיעה והן בשל
הקושי הרגשי להכיר בקיומן של פגיעות מיניות גם אצל קטינים. התנהגות מינית שאינה עומדת
בהלימה עם הגיל ההתפתחותי של המעורבים צריכה לעורר אצלנו שאלות ולהדליק נורית
אזהרה. לדוגמה: ילד בגן הילדים המדבר או מבצע סקס אוראלי מגלה התנהגות שאינה הולמת
את הגיל ההתפתחותי שלו. כאשר יש התלבטות ביחס לשאלה אם מדובר ב"משחק" מיני שהוא
במסגרת הנורמה או בהתנהגות מינית חריגה, יש לפנות לאיש מקצוע לקבלת סיוע.
איך מגיבים הורים אחרים במצב כמו שלנו?
לא קל לקבל דיווח על בן או על בת שפגעו מינית בילד אחר. התגובה המיידית השכיחה של
הורים במצב כזה היא דחיית מהימנות הדיווח. מחשבות כמו "...זו טעות... הרי אני מכיר/ה את
בני/בתי..." אופייניות. לעתים קרובות הורים מתווכחים על אמינות האינפורמציה ומנסים
למזער את האירוע:"... מלבישים על הילד שלי תיק... בסך הכול זה היה משחק... הכול היה
בהסכמה... ילדי הושפע מילדים אחרים..."
קבלת מידע על בן או על בת שפגעו מינית מעוררת בדרך כלל בהורים הצפה רגשית: בלבול,
כעס, פחד, האשמה עצמית והאשמת הילד, אכזבה מהילד ומעצמם, חוסר אונים, בושה ועוד.
מדובר בתגובה טבעית.
לעתים הורים גם מתקשים לשוחח עם ילדם אודות הפגיעה. קשה לכנות את המעשים שנעשו
בשמות מפורשים.
מדוע זה קורה?
לא תמיד אפשר לתת הסבר מדויק מדוע ילד או ילדה מסוימים פוגעים מינית בילדים אחרים.
לעתים ילדים שפוגעים בילדים אחרים היו בעצמם קרבנות לפגיעה, פיזית או אחרת. ייתכן גם
שילדים שפגעו מינית באחרים נחשפו לאינפורמציה מינית שאינה מתאימה לגילם, וזאת ללא
תיווכו של מבוגר. התנהגות מינית פוגעת עשויה להצביע על קיומן של בעיות נוספות, עניין
המחייב עריכת אבחון כללי.
בגיל ההתבגרות קיים לחץ חברתי הדוחף להתנסות בפעילות מינית. שילוב של לחץ קבוצתי
והעדר כוחות התמודדות עם לחץ כזה עלולים להביא לפגיעה מינית ולניצול.
בשעה זו, לאחר חשיפתה של ההתנהגות המינית הפוגעת, הסיבה להתנהגותו של הילד פחות
חשובה. חשוב מאוד שתעזרו לילדכם להפסיק את ההתנהגות המינית הפוגעת.
זה קרה רק פעם אחת. מדוע בית הספר עושה מזה עניין?
ידוע שילדים הפוגעים מינית בילדים אחרים עלולים לחזור על מעשיהם באופן כפייתי. אצל
מרבית הילדים הפוגעים משתרשת התנהגות כפייתית, והיא חוזרת על עצמה שוב ושוב. רק
טיפול מקצועי בילד יכחיד את ההתנהגות המינית הפוגעת.
האם הילד שלנו יהפוך למבוגר הפוגע בילדים?
מחקרים מעידים שפוגעים מינית מבוגרים התחילו את מעשיהם בעודם צעירים. פוגעים אלה
המשיכו לנצל ילדים עד אשר נחשפו. לא ניתן לדעת מראש איזה ילד ימשיך את ההתנהגות
המינית הפוגעת ומי יפסיק, גם ללא התערבות טיפולית. לכן חשוב לפנות עם הילד לקבלת טיפול
מקצועי מיד בשלב זה. התערבות טיפולית מוקדמת תכחיד את ההתנהגות המינית הסוטה לפני 
שהשתרשה.
האם הילד שלי יהיה הומוסקסואל?
העובדה שהפוגע והנפגע הם בני אותו מין אינה הוכחה לקיומן של נטיות הומוסקסואליות.
מה יקרה לילד לאחר שהפגיעה המינית נחשפה?
אם ילדכם הוא מתחת לגיל 12 (גיל האחריות הפלילית) והפגיעה התרחשה בתוך מערכת
החינוך -תדווח הפגיעה על ידי הגן או בית הספר לפקיד הסעד, בהתאם לחוק. פקיד הסעד יזמין
אתכם לשיחה, ויחד, לעתים בשיתוף עם היועץ או עם הפסיכולוג, תבחנו באיזה אופן יטופל
ילדכם. אם ילדכם הוא מעל לגיל האחריות הפלילית, תדווח הפגיעה לפקיד הסעד או למשטרה.
ילדכם יופנה על ידי המשטרה לשירות המבחן לנוער לאבחון ולקבלת טיפול, על פי הצורך.
שירות המבחן לנוער הוא הגוף המקצועי המתמחה במתן טיפול לפוגעים מינית.
האם ייפתח לילדנו תיק במשטרה?
דיווח על אירוע שבו הפוגע הוא בגיל האחריות הפלילית (גיל 12 ומעלה) יכול לגרום לפתיחת
תיק פלילי לקטין הפוגע. יחד עם זאת, פקיד הסעד או קצין המבחן רשאי להמליץ למשטרה
להימנע מפתיחת הליכים פליליים. המשטרה יכולה לשקול גניזת תיק ללא רישום פלילי או
לסגור תיק.
מה יקרה לילד בבית הספר?
בית הספר ייערך להשגחה על ילדכם וכן לפעילות חינוכית ומשמעתית. ההשגחה על ילדכם
חיונית כדי להבטיח כי הוא לא ייפגע וכי הוא לא ימשיך לפגוע מינית בתלמידים אחרים. בית
הספר צריך לשמש מסגרת מוגנת לכל התלמידים.
אם הפגישה התרחשה בתוך מערכת החינוך, ייתכן שבית הספר יחליט לנקוט צעדים
משמעתיים נגד ילדכם במטרה להעביר לו ולכלל התלמידים מסר ברור שהתנהגות של פגיעה
מינית היא מחוץ לחוק ולנורמות ההתנהגות המקובלות. בית הספר אף עשוי לקיים פעילות
חינוכית בנושא בכיתות.
בכל פעולה שתינקט ייעשה מאמץ לשמור על הסודיות ועל הדיסקרטיות.
לאחר הבירור הראשוני ייתכן שבית הספר יחליט לעשות הפרדה בין התלמיד הפוגע לתלמיד או
לתלמידים הנפגעים. במקרה זה יהיה צורך להעביר את ילדכם לכיתה אחרת או לבית ספר
אחר.
טיפולה של המערכת החינוכית נשקלת בכל מקרה לגופו.
כיצד עלינו כהורים להתייחס אל ילדנו שפגע מינית?
חשוב שתשוחחו עם ילדכם על האירוע. יש להעביר לילד מסר חד משמעי כי במעשה שעשה יש
פגיעה בזולת, כי הוא מחוץ לחוק ולנורמות המקובלות, וכי עליו להפסיק לעשותו. זו תקופה
קשה לכולם, לכם ולילדכם. הילד זקוק לתמיכה רבה, נוסף להצבת גבולות. חשוב לגנות את
המעשה אך לא את אישיותו ("המעשה שעשית הוא רע" ולא "אתה רע"). ילדכם עשוי להבטיח
כי לא יחזור על מעשיו. כוונותיו בוודאי רציניות, אך ברוב המקרים לא ניתן להפסיק לבצע
פגיעה מינית ללא טיפול מתאים. ככל שתקדימו לטפל בילד כן רב הסיכוי שההתנהגות המינית
הפוגעת תיפסק.

הוראות קבע

---

חוזר מנכ"ל תשס/2(א), כ"ג בתשרי התש"ס, 3 באוקטובר 1999