שאלות ותשובות (מתוך אתר שפ"י)

שאלות שכיחות של אנשי מערכת החינוך בנושא פגיעות מיניות של תלמידים בתלמידים

התשובות לשאלות נוסחו על פי ספרה של ד"ר טליה אתגר (1996), "עבירות מין בקרב בני נוער", הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב, וכן מתוך הפרקטיקה בשדה. ש:   מהי פגיעה מינית? ת:   פגיעה מינית הינה התנהגות מינית לא חוקית שהתרחשה נגד רצון הנפגע, ללא הסכמה או בדרך תוקפנית,   נצלנית או מאיימת. ככל שהבדלי הגיל בין הפוגע לנפגע קטנים יותר ההתנהגות היא פולשנית פחות כך קשה יותר להגדיר פגיעה מינית. במקרים אלה צריך לבדוק את מערכת היחסים בין הקטינים המעורבים (חוזר מנכ"ל תש"ס/2(א), אוקטובר 1999, עמוד 8, מבחן השוויון, ההסכמה והכפייה). ש:   מה בין התנהגות מינית נורמטיבית ללא נורמטיבית? ת:   התנהגות מינית נורמטיבית מתרחשת כאשר מתעוררים סקרנות ומעורבות במשחקים מיניים ההולמים ומותאמים לגיל – והמשתתפים נוטלים חלק בפעילות על בסיס וולונטרי       קיימת נטייה לפרש כל התנהגות מינית כסקרנות מינית; זאת בשל חוסר ידיעה והן בשל הקושי הרגשי להכיר בקיומן של פגיעות מיניות גם אצל קטינים. התנהגות מינית שאינה עומדת בהלימה עם הגיל ההתפתחותי של המעורבים צריכה לעורר אצלנו שאלות ולהדליק נורות אזהרה. להלן מספר דוגמאות להתנהגויות שמעוררות דאגה: א. ילד בגן  הילדים המדבר או מבצע סקס אוראלי מגלה התנהגות שאינה עומדת בהלימה עם הגיל ההתפתחותי שלו. ב. במקרים שילד חוזר על התנהגותו למרות שנאמר לו מפורשות שהתנהגות זו אסורה. ג. כאשר תחומי ההתעניינות והסקרנות מתועלים ומצומצמים אך ורק  לתחום המיני.      סימנים מבחינים ניתנים בהרחבה בספרה של ד"ר טוני קוונה ג'ונסון (1999), "התנהגות מינית בגיל הילדות", מה טבעי ומה בריא, הוצאת אח. ובאסופת מאמרי בעריכת שוש צימרמן (תשס"ה), "קטינים פוגעים מינית", שפ"י, משרד החינוך. ש:  מדוע זה קורה? ת:  לא תמיד אפשר לתת הסבר מדויק מדוע ילד או ילדה מסוימים פוגעים מינית בילדים אחרים. לעתים ילדים שפוגעים בילדים אחרים היו בעצמם קורבנות לפגיעה פיזית או אחרת. יתכן גם שילדים שפגעו מינית באחרים נחשפו לאינפורמציה מינית שאינה מתאימה לגילם, וזאת ללא תיווכו של מבוגר. התנהגות מינית פוגעת  עשויה להצביע על קיומן של בעיות נוספות, עניין המחייב עריכת אבחון כללי. ש:  זה קרה רק פעם אחת. למה לעשות מזה עניין? ת:  ידוע שילדים הפוגעים מינית בילדים אחרים עלולים לחזור על מעשיהם באופן כפייתי. המחקרים מצביעים על כך שהתופעה אינה חד פעמית. אצל מרבית הילדים הפוגעים משתרשת התנהגות כפייתית, והיא חוזרת על עצמה שוב ושוב. מחקרים הראו כי מספר הפגיעות המיניות של מתבגרים יכול להגיע עד פי חמישים וחמש עם התבגרותו. רק טיפול מקצועי בילד יכחיד את ההתנהגות המינית הפוגעת. ש:  ילדים צעירים מגלים את המיניות שלהם; למה לקרא לזה פגיעה מינית ולעשות מזה עניין? ת:  גילוי מיניות הם עניין בעל חשיבות בתהליך התפתחותו של כל ילד. חשוב לאפשר התנהגות מינית שיש בה סקרנות וגילוי מיניות, ואין לאפשר התנהגות מינית שיש בה פגיעה בזולת. על קריטריונים להערכת התנהגות מינית פוגעת ראה את "מבחן השוויון, ההסכמה והכפייה" בסעיף 2.7 בחוזר מנכ"ל תש"ס/2(א), אוקטובר 1999. ש:  האם הילד יהפוך למבוגר פוגע? ת:  מחקרים מעידים שפוגעים מינית מבוגרים התחילו את מעשיהם בעודם צעירים. פוגעים אלה המשיכו לנצל ילדים  עד אשר נחשפו. ככל שההתערבות תהיה מוקדמת יותר כך גוברים סיכוייו של הילד להשתקם. ש:  הדיווח יהרוס לתלמיד את העתיד, למה לעשות זאת? ת:  דיווח על תלמיד פוגע מינית בא להבטיח כי הפגיעה המינית תופסק. לא כל דיווח לפקיד הסעד או למשטרה גורר עמו פתיחת תיק פלילי, אולם הדיווח מבטיח התחלת לתהליך טיפולי בתלמיד הפוגע ושיקומו.       ללא גורם הרתעתי  וקבלת טיפול מתאים לא יפסיק הפוגע המיני את פעילותו. נהפוך הוא, מן המחקרים עולה כי פעילות מינית פוגעת עלולה להסלים בחומרתה. ש:  מדובר במעידה חד פעמית; הדיווח למשטרה רק מחריף את חומרת האירוע. ת:  מן המחקרים עולה כי פגיעה מינית במרבית המקרים אינה תופעה חד פעמית. מחקרים הראו כי מספר הפגיעות המיניות של מתבגר גדל ויכול להגיע עד פי חמישים וחמישה עם התבגרותו. ש:  לעתים מדובר רק במשחק בין ילדים שהתפתח לפגיעה מינית; למה לדווח? ת:  כינויה של התנהגות מינית חריגה ותוקפנית בשם "משחק" נובע בדרך כלל מקושי של המבוגר להכיר בכך שהתנהגות כזו אכן התרחשה. חשוב להעביר מסר שהתנהגות מינית פוגעת וחריגה היא מחוץ לחוק ולנורמות המקובלות כינוי התנהגות כזאת "משחק" הופך אותה ללגיטימית. רצוי לעשות אבחנה בין משחק מיני לגיטימי לבין פגיעה מינית המכונה בטעות "משחק". ש:  ניתן לטפל בפוגע באמצעים חינוכיים. למה לדווח למשטרה ולהכניס גורמים חיצוניים למערכת הבית ספרית? ת:  המציאות מראה כי ללא הכנסת גורם הרתעתי, כולל התערבות של המערכת המשפטית, אין לפוגע המיני מוטיבציה לשנות את התנהגותו או להתחייב לתכנית טיפולית. ש:  האם צריך לדווח לפקידת הסעד על כל משחק "רופא וחולה" במסגרת הגן או תחילת בית הספר? ת:  גילויי למיניות הם עניין בעל חשיבות בתהליך התפתחותו של כל ילד. חשוב לאפשר התנהגות מינית שיש בה סקרנות וגילויי מיניות. משחק "רופא וחולה" גם הוא חשוב בתהליך התפתחותו של הילד ולכן אין לדווח על כל משחק כזה.      אולם, אם נתקלים במשחק תכוף מדי של "רופא וחולה", הנכפה על אחד הצדדים והנושא אופי של פעילות מינית בין מבוגרים, יש להיוועץ בפסיכולוג, יועץ, פקיד סעד או מדריך שפ"י. ש:  עלי לפעול על פי הנחיות חוזר מנכ"ל ולדווח לפקיד הסעד, אך המחיר יהיה פגיעה באמון הורי התלמיד הפוגע. הקשר עם הורי התלמיד חשוב לי להמשך העבודה איתו. איך אפשר לשמור על אמונם של ההורים בי וגם לדווח? ת:  חובתנו היא לדווח. חשוב להבהיר להורים שככל שמאתרים מוקדם יותר את ההתנהגות הלא נורמטיבית כך הסיכויים לשיקום גבוהים יותר. יחד עם זאת למרות המסר הזה ורצוננו ללוות את ההורים בהתמודדות, יהיו הורים שימשיכו להכחיש את התנהגות בנם ויאשימו את בית הספר בעלילות שווא.      בחוזר מנכ"ל תש"ס/2(א), אוקטובר 1999, בעמוד 35 ישנו "מכתב להורים שילדם פגע מינית בתלמידם אחרים". הכוונה אינה בהכרח לשלוח מכתב זה, אלא לכוון את הצוות החינוכי כיצד לשוחח עם הורים של תלמיד שפגע. ש:   האם המשטרה יכולה לחקור ילדים ללא אישור הוריהם? ת:   עד גיל 14 תלמידים נחקרים על ידי חוקרי הילדים ממשרד העבודה והרווחה. בדרך כלל חקירת הילד עד גיל זה נעשית ביידוע הורים ובהסכמתם, למעט מקרים שבהם אחד ההורים או שניהם חשודים בפגיעה בילדיהם.      מעל גיל 14 תלמידים נחקרים על ידי חוקרי הנוער של המשטרה. ככלל , על המשטרה ליידע הורים כאשר ילדם נחקר, אולם בנסיבות  מיוחדות, על פי שיקולו של חוקר נוער, המשטרה רשאית  לחקור תלמידים גם ללא יידוע הוריהם. ש:  מהי פגיעה מינית המחייבת דיווח? ת:  נגיעות באיברי המין, יחסי מין בכפייה ויחסי מין בכלל עד גיל 14, מין אוראלי, מעשה סדום (מין אוראלי ואנאלי), משיפה חוזרת של איברי המין  בפומבי. ש:  מהי הטרדה מינית המחייבת טיפול חינוכי משמעותי? ת:  כינויי גנאי בעלי אופי מיני ("זונה", " הומו"), השפלה מינית, הצעות מיניות חוזרות, תליית תמונות פורנוגראפיות בכיתה. ש:  לגבי התערבות בעקבות אירוע. האם נכון להיכנס לכיתה ולהתייחס לנושא בפני כולם? אני חושש שמא נעורר מהומה ונעלה פחדים אצל ילדים? ת:  כל התערבות צריכה להיערך לאחר היוועצות ובמתחשבות בשיקולי דעת שונים (אופי האירוע, גיל התלמידים המעורבים, אקלים ותרבות כיתתית ובית ספרית). על המתערב להיות מוכן להתמודד עם התכנים הקשים של הפגיעה, ועם תגובות לא צפויות של ילדים. עליו להיות מסוגל להכיל את התכנים העולים ולארגן אותם בצורה משמעותית ועם מסר חינוכי ופרואקטיבי. תפקיד הצוות הבינמקצועי להדריך ולתמוך במורים בעת ההתערבות.      לעתים הצוות החינוכי חושש מלפתוח את הנושא בפני כולם מחשש שהנזק יגביר על התועלת אנו ממליצים לשוחח עם תלמידים כי בדרך כלל המידע אודות האירוע הוא מנת חלקם של יותר אנשים ממה שנראה על לפני השטח, והכלים שיש להם להתמודד הם לעתים חלקיים ולא נכונים. ולכם יתכן שהפחדים לחשוף את האירוע אינם תואמים את המציאות, מצד שני התייחסות לנושא יכולה להעלות את רמת החרדה אצל ילדים.      בכל מקרה, פתיחת הנושא עם התלמידים צריכה להיעשות תוך שמירה על דיסקרטיות, לעתים מומלץ לשוחח באמצעות אירוע דומה בלי לשתף את כלל התלמידים בפרטי אירוע הפגיעה האקטואלי.      מידה מסוימת של חשש וחרדה היא חשובה על מנת לעודד את הילד להיות ערני, לא להיפגע ולא לפגוע.      על המתערב להיות ער לתגובות של ילדים, לשקף ולהכיל תגובות אלה, ויחד עם זאת לכוון אותם לרכישת כלים להתמודדות. ש:  הילדים עדיין בחקירה, ואני יודעת שעד שלא תסתיים החקירה אסור לי להתערב. אם נתערב אנחנו עלולים לזהם חקירה ואם לא נתערב לא ניתן מענה למעגלי הפגיעה השונים בבית הספר. ת:  במידה ומתנהלת חקירה, על בית הספר לקיים דיאלוג עם המשטרה במטרה לשתף ולתאם  דרכי התערבות שאינם פוגעים בהליך החוקי. להלן כמה דוגמאות לנושאים היכולים לעלות בדיאלוג עם נציגי החוק: תמיכה רגשית בנפגע בלי להעלות את נושא הפגיעה. ליווי הפוגע. לדוגמה, אם הוא במעצר לדאוג לשלומו, לשמור על קשר עם בית הספר (מסירת שיעורים וכו'). שאלת המוגנות. חשיבה על הפרדה בין פוגע ונפגע למרות שעדיין מתנהלת חקירה. נקודת המוצא של הצוות החינוכי להתערבות בכוון זה צריכה להיות תחושת המוגנות של הנפגע, הפוגע והסביבה כולה.       פתיחת הנושא בפני אוכלוסיות שונות בתוך בית הספר. ניתן להתייחס באופן עקיף מבלי להזכיר את האירוע הספציפי. לעתים יהיה נכון לדבר על נושא כגון "מחיר השמועה", או על "הקושי להתמודד במצב של אי ודאות" (במקרים שהתלמידים מעלים את הנושא והצוות מנוע מלהתייחס ספציפית). בהתייחסות עקיפה עלינו להזכיר כללים ונורמות של מותר ואסור. ש:  עוד לא התקיים משפט, והפוגע עדיין זכאי. להעביר אותו לבית ספר אחר ובכך להעניש אותו בטרם הוכחה אשמתו? ת:  מערכת החינוך אינה בית משפט. השיקולים המנחים אותה הם שיקולים חינוכיים. נקיטת צעד של העברת התלמיד הפוגע מבית הספר שבו למד קודם לכן לבית ספר אחר, מטרתה להבטיח מוגנות לנפגע ולהעביר מסר של גינוי ההתנהגות הפוגעת. ש:  איך מתמודדים בעת אירוע עם הלחץ מהמורים, ההנהלה, ההורים והתקשורת? ת:  אירועים של פגיעה מינית בין תלמידים מאיימים על הרווחה של המערכת הבית ספקית. ישנו חשש שהתדמית של בית הספר תיפגע, עולות שאלות סביב יעילותן של התכניות והפעולות שבית הספר עשה בנושא של שיפור אקלים ומניעה בכלל. יכולה להיות ביקורת על אופן הטיפול של בית הספר בנושא הזה ובנושאים רגישים אחרים בכלל. הצוות הבינמקצועי, נמצא בצומת רגיש ועלול חוות לחצים שיגרמו לתגובה אימפולסיבית ולא שקולה. לכן חשובה העבודה המשותפת של הצוות הבינמקצועי. חובה שהמנהל יעודכן ויקבל אחריות על התנהלות האירוע באופן מקצועי הן בכוון החוקי והן בכוון של ההתמודדות במערכת. חשוב להעביר מסר לצוות החינוכי שהדרך הנכונה היא להתמודד עם האירוע ולא להשתיק אותו. לעיתים קורה שהורים ומורים נוטים לתבוע מיועצת בית הספר להפעיל מיד תכניות מניעה קיימות. אין להעביר תכניות מניעה קיימות בעת אירוע. יש לערוך התערבות המתאימה לאופי האירוע ולנסיבות. אין ליצור קשר עם התקשורת ללא אישור של דובר המשרד. יש מקרים שהועדה (הועדה שחייבת להתכנס בעקבות אירוע של לפגיעה מינית בין תלמידים. ראה חוזר מנכ"ל  "ס/2(א), אוקטובר 1999), מחליטה על נציג מטעמה בדרך כלל מפקח או דובר הרשות המקומית או המשרד אשר יהיה עם התקשורת.