להיות חברה שמגינה על נפגעיה

ההשתקה, הטיוח והדיסוננס הקוגניטיבי

סיפור טיפוסי של משפחה נפגעת פגיעה מינית:

הבת שלנו נאנסה על ידי בחור מהישוב. בהתחלה לא ידענו, אבל שמנו לב שההתנהגות שלה החלה להשתנות, היא החלה להסתגר בחדרה, הישגיה בלימודים ירדו. לקחנו אותה לפסיכולוגית, וכעבור כמה חודשים נפתח סיפור האונס. היינו בהלם. בעלי נכנס לדיכאון, ואני לחרדות. התחלנו להיות מטופלים בתרופות. האחים השתדלו לא לבוא לבית המדכא הזה, והמשפחה החלה להתפרק.

התלבטנו אם להתלונן במשטרה או לא, התייעצנו, ואמרו לנו שהמשטרה תהיה לטובתנו אבל בסופו של דבר זה יהיה מלה שלה מול מלה של האנס, ואי אפשר יהיה לעשות עם זה כלום.

כל משך הזמן הזה האנס המשיך להסתובב בשבילי הישוב כאילו כלום. כל פעם שהבת שלנו ראתה אותו זה היה סוג של שחזור האונס. בסוף לא יכולנו יותר לשמור את זה  יותר בבטן ובקשנו מרב הישוב לעזור לנו. בהתחלה הרב לא האמין לנו. הוא טען שזה סתם לשון הרע ושהוא מכיר את האנס כבחור נורמטיבי. כשהפסיכולוגית דברה איתו הוא נטה יותר להאמין ואמר שצריך להקים וועדה. לוועדה התנדבו שלושה חברים של משפחת האנס, והם דאגו להשתיק את העניין ולטייח אותו. הם אמרו ש"זה נתון לפרשנות", וייתכן שבכלל היא זו שפיתתה אותו. חוץ מזה זה ידוע שיש לה בעיות בלימודים ומן הסתם היא מפנטזת.

הרב הוסיף ואמר שאפילו אם זה נכון אסור שזה יתפרסם כי אם זה יתפרסם זה יפגע לו בשידוך, וגם יעשה שם רע לישוב. זהו. מאז החיים שלנו דועכים והולכים...

ישנם עשרות, אולי מאות סיפורים מהסוג הזה בישובים, ביהודה, בשומרון, בגליל ובכל מקום!

למה אנחנו מטייחים? מדוע לא מטפלים כפי שצריך – תומכים במשפחה הנפגעת וזורקים את האנס לכל הרוחות?

התשובה היא: הדיסוננס הקוגניטיבי!

מה זה דיסוננס קוגניטיבי?

תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי הוצעה ב- 1957 על ידי הפסיכולוג החברתי הידוע ליאון פסטינגר.

דיסוננס קוגניטיבי מוגדר כחוסר התאמה, או כסתירה בין דעות, עמדות, אמונות או תפיסות של האדם.

הנחת היסוד של תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי היא, שלאנשים יש מוטיבציה לשמור על התאמה בין אמונות, תפיסות, דעות, עמדות, מפני שכך הם חשים רגועים יותר ויציבים יותר.

אי התאמה בין שתי התפיסות ("אני בונה נשק גרעיני" ו"אני מתנגד לשימוש בנשק גרעיני"), גורמת לו לדיסוננס קוגניטיבי, הגורם למתח פנימי רב, ולכן הוא שואף להגיע לקונסוננס, שהוא היפוכו של הדיסוננס: לאיזון, או לשיווי משקל, בין הרכיבים הקוגניטיביים שלו.

אפשר להעמיק בנושא ולפתח אותו, אבל לענייננו זה מספיק.

מה קורה כאשר מתחילים לדבר על אונס, או פגיעה מינית בישוב?

ובכן, מצד אחד, "אם זה באמת קרה" צריך לעזור לנפגעת.

אבל מצד שני...

זה ממש לא מסתדר עם האמונה שלי ש"אצלנו אין דברים כאלה". אלו דברים שאולי קוראים עליהם בעיתון, אבל בחברה כמו שלנו זה לא מתרחש.

חוץ מזה, הרי אנחנו מכירים את האדם. הוא נראה נורמטיבי. אולי אפילו יש לו זקן ארוך והוא נראה כמו רב. אולי הוא ממש רב. לא ייתכן שהוא עשה את זה.

נוצר דיסוננס, וצורך עז להשקיט אותו!

איך משקיטים אותו?

ראשית, לא מאמינים. זה הכי נוח. אם אני לא מאמין, זה לא קרה, ואז הכול טוב – אצלנו אין דברים כאלו, והאדם הזה הוא באמת נורמטיבי כמו שזה נראה.

כמובן זה דורש עצימת עיניים ברמה כזו או אחרת, אבל מה לא עושים למען השקט הנפשי.

אם אני רוצה להיות ממש בסדר עם כולם, אני אומר שאני פשוט לא יכול לדעת. אין לי נתונים ואני לא רוצה לשפוט (ואני גם אינני מעוניין לדעת נתונים).

כמובן, "לא רוצה לשפוט" פירושו שהאנס ימשיך להסתובב בין שבילי הישוב ולאנוס. אבל גם את זה אני לא רואה וזה לא עושה לי רעש.

אפשרות שנייה היא לומר: אני מאמין, אבל הוא בטח כבר חזר בתשובה, והמשפחה שלו לא אשמה (כאילו שלנפגע או הנפגעת אין משפחה).

כך או כך, התוצאה היא – וועדת השתקה וטיוח וחוסר מעש.

איך יוצאים מהמלכוד?

אז ככה,

החינוך שלנו הוא באמת מעולה,

ובאמת יש בתוכנו אנשים צדיקים, אבל,

צריך להבין דבר פשוט. סביר להניח שלאנס, או הפוגע ישנה הפרעת אישיות. שלושה מתוך ארבעה אנשים שנמצאים בכלא בגין עבירות חמורות כמו רצח ואונס הם בעלי הפרעת אישיות אנטיסוציאלית (מה שפעם כונה "פסיכופטים").

לרביעי ישנה הפרעת אישיות אחרת. מובן שהעובדה שהאנשים האלה בכלא אינה משמעותית. אפשר לומר באותה מידה ששלושה מכל ארבעה אנסים בישובים שלנו, או בכל מקום אחר, הם בעלי אותה הפרעת אישיות.

השכיחות של הפרעות אישיות באוכלוסייה זהה בחברה הדתית ובחברה החילונית.  מאחר שהחינוך אינו משפיע על בעלי הפרעת אישיות, שכיחות הפגיעות המיניות זהה בשתי החברות.

האנשים האלו עם הפרעות האישיות נמצאים בפיצול אישיות. כלפי חוץ הם נראים נורמטיביים לגמרי. אם תפגוש אותם במצבי לחץ או שתצלם אותם בבית, תראה את הצד המופרע באישיותם.

שורה תחתונה:

1.   העובדה שיש אצלנו שכיחות זהה של פוגעים מינית אינה אומרת כלום על החינוך שלנו. החינוך הוא באמת מעולה. אבל פסיכופטים יש בכל מקום, גם אצלנו, וכל אחד מהם עלול לפגוע הרבה פעמים.

2.   נקודה שנייה: העובדה שאדם נראה כלפי חוץ צדיק אינה מעידה כלום. ייתכן שבפנים הכול רקוב.

עכשיו אתם יכולים להרגיש נוח עם זה שיש גם אצלנו אנסים ופוגעים ולהתחיל לפעול. ישוב שלא יפעל, אכן יוציא לעצמו שם רע בצדק!